בפרשתנו מופיעה מצווה יסודית מאד ביהדות והיא מצוות ברית המילה אבי האומה היהודית אברהם אבינו נצטווה הוא וזעו אחריו לכרות ברית בין האדם לבין הבורא כמו שכתוב: " ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם, זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר"
התורה מצווה "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" הגמרא במסכת נידה ל"א ע"ב: "מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים (שאם הילד לא יכולה ליטהר מטומאת הלידה עד יום השמיני) אך ישנו טעם נוסף לפי הקבלה שאין לעשות ברית מילה עד שיעבור על התינוק יום השבת שקדושתו משפיעה על נפש הילד. ובמשך שמונת הימים ללידתו חייבת לבוא שבת אחת.
בדקו מדעית את עניין השמונה ימים ונוכחו לדעת כי תורתנו היא תורת חיים תורת אמת שהרי קרישת הדם תלויה בויטמין k המיוצר דוקא מהיום השמיני וכן החומר השני המיוצר בגוף ואף הוא גורם לקרישת הדם נקרא פרותרומבין מגיע ביו השמיני ל110% ואחר כך מתייצב ל100% כך שגם מבחינה מדעית היום השמיני הוא היום הטוב ביותר למילת הילד.
בכל המצוות שאנו מכירים ידוע שמברכים עליהם רק ברכה אחת, אך על מצוות המילה מברכים שתי ברכות: האחת, “אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצוות מילה”, והשנייה, “אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו"
למה דווקא מצוות ברית המילה מברכים עליה שתי ברכות? בעל ערוך השולחן יורה דעה, רס"ה - מסביר את הדברים: הברכה הראשונה היא ברכת המצוות רגילה, כמו שאנו מברכים על כל המצוות. וכשם שמברכים “אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידים” וכד’, כך מברכים “אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על המילה"
והברכה השנייה "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו” היא ברכת הודאה על כך שזכה להיכנס תחת כנפי השכינה והיות שהתינוק לא יכול לברך מברך זאת האב בשמו, שע”י מצוה זו נכנס נפש זה תחת כנפי השכינה, ונכנס בברית כלל ישראל, שזהו בריתו של אברהם אבינו שהקב”ה כרת עמו ברית זה. וכל הקהל עונים: "כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולמצוות לחופה ולמעשים טובים" כי עיקר ההכנסה תחת כנפי השכינה הוא תורה ומעשים טובים.
ברית המילה, המבוצעת ביום השמיני, מזכירה לנו כי הקיום היהודי איננו תופעה טבעית, אלא על טבעית. (הסיפרה 8 ביהדות מסמלת משהו על טבעי המציאות הרוחנית שמעל העולם הזה. 7 מסמל את הטבע שבעת ימי השבוע וכן שנת השמיטה בשנה השביעית וכו') הקיום היהודי הוא כנגד חוקי הטבע. ברית המילה נעשית על איבר הרבייה - הדבר מסמל את הרעיון כי זרעו של העם היהודי לא יכחד לעולם. בנוסף לכך, ברית המילה נעשית במקום המזוהה עם תשוקותינו הטבעיות הגדולות ביותר, ומעניקה לנו בכך את הכוח הרוחני להתעלות מעל תאוות הגוף.
הקב"ה מבטיח כי זרעו של אברהם ישרוד לנצח כעם. רק נזכור לשמור על "האות" בנינו לבין הבורא נלך בדרכיו ובמצוותיו וממילא הקב"ה יקיים את הבטחתו ושום אומה שבעולם לא תוכל לנו. אנו עדים לכך וההיסטוריה מראה לנו כי אפילו האימפריות החזקות בעולם נעלמו מהעולם המצרים, הבבלים היוונים והרומאים ורק היהודים הקטנים מכל האומות חיים וקיימים לעד ונצח נצחים.
תגובות