בפרשתנו אחד הנושאים המרכזיים הוא הברכות שיצחק רוצה לברך את עשיו ולקיחתן ע"י יעקב. בפרשה מובא פסוק המתאר מה גורם ליצחק לרצות לברך את עשו דווקא, שהרי אפילו בתור בכור אין הוא ראוי לברכות שכן מכר את בכורתו ליעקב, והבכורה והברכה תלויות זו בזו
"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב". יצחק אוהב את עשו כיון שהוא מאכילו תדיר ממה שהוא צד. הציד בפיו של יצחק גורם לו שלא להבחין מיהו עשו. אך לא רק האוכל - אלא כיבוד האב של עשו גורם לו לרצות לברך את עשו.
לעומתו "רבקה אוהבת את יעקב". רבקה מבחינה בדברים שיצחק לא מבחין, בדומה לשרה האומרת לאברהם "גרש את האמה הזאת ואת בנה" ומנגד "וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו"
ניזכר שרבקה קיבלה נבואה על פיה "שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" נבואתה לא ניתנה לפרסום, ויצחק אינו מודע לתוכנה.
מבחינת יצחק הרי עשו איננו בן של שפחה ואין שום סיבה לכך שהעם שהובטח לאברהם שייצא מיצחק – "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" – לא יתחיל בעשיו. יצחק לא חשב שרק אחד מבניו ימשיך את עם ישראל. מבחינתו שניהם אהובים, שניהם בניו, שניהם היו אפילו יחד ברחם אמם. אין זה דומה ליצחק וישמעאל, שישמעאל הוא בנה של השפחה הגר, ולכן זה "טבעי" שהוא לא חלק מעם ישראל. אבל עשיו לעומתו, הוא בן של יצחק ורבקה לכל דבר.
חוסר הבחנה זה של יצחק גורם לכך שלמרות שהוא יודע שעשו נושא נשים כנעניות, וזה גורם מורת רוח לו ולרבקה, אין הוא נמנע מלתת את ברכתו המיוחדת לעשו. יצחק רואה בזה מעידה, ולא בעיה מהותית אצל עשו בכורו.
בהמשך כאשר יעקב מגיע במקום עשו עם ציד, יצחק שואל “מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי?” הוא מקבל את התשובה “כִּי הִקְרָה ה’ אֱ-לֹהיךָ לְפָנָי”, זו תשובה שאיננה אופיינית לעשיו כי עשיו איננו רגיל להזכיר את ריבונו של עולם והדבר מחשיד את יצחק ואז הוא אומר: “וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב – גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ, בְּנִי, הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא”. לאדם עיוור יכולת המישוש היא תחליף לראייה, לכן יצחק מבקש למשש ולהבין מי עומד מולו.
“וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו, וַיְמֻשֵּׁהוּ, וַיֹּאמֶר: הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו”! יש סתירה בין השמיעה לבין המישוש. משום מה יצחק לא ממשיך לברר אלא מתחיל לברך: “וְלֹא הִכִּירוֹ, כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת, וַיְבָרְכֵהוּ!”
יצחק מרגיש שהאדם הזה שעומד מולו ראוי לברכה כך משמע גם מהפסוק שמופיע מיד לפני הברכה: “וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה’ “.
קולו של יעקב נדרש לא רק לפי הפשט בסיפור, אלא לומדים חז"ל לקח ומסר רחב שהוא נכון לכל אורך ההיסטוריה של עם ישראל והוא היעוד של עם ישראל בעולם. וכך מובא בבראשית רבה ס"ה כ':
"ויגש יעקב אל יצחק וגו' הקול קול יעקב" – הרי הקול - קול של חכם, והידיים - של מפשיט מתים (בוזז חללים במלחמה)
דבר אחר הקול קול יעקב - אין יעקב שולט אלא בקולו. והידים ידי עשו, אין עשו שולט, אלא בידים.
דבר אחר: הקול קול יעקב - אמר רבי פנחס: קולו של יעקב מכניס, והידים ידי עשו, מרמז ליה - והוא אתי. (כשיעקב אוסף את קולו ונמנע מלעסוק בתורה, אזי בא עשו על ישראל)
דבר אחר: הקול קול יעקב -- אמר רבי ברכיה: בשעה שיעקב מרכין בקולו, ידי עשו שולטות, דכתיב (שמות טו): וילונו כל העדה, ויבא עמלק. ובשעה שהוא מצפצף בקולו, אין הידים ידי עשו, אין ידי עשו שולטות.
אמר רבי אבא בר כהנא: לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי. נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו. אמרו לו: תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו? אמר: לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן, אין אתם יכולים להזדווג להם, שכך הבטיחן אביהן ואמר להם: הקול קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות, אין הידים ידי עשו, ואם לאו, הידים ידי עשו, אתם יכולים להם
שתי ירושות הנחיל יצחק לשני בניו. הנחיל ליעקב הקול ואת הידיים לעשו. עשו היה מתגאה בירושתו, ויעקב היה מתגאה בירושתו
גם אנו בניו של יעקב צריכים להמשיך ולהתגאות בירושתנו להביא את קול התורה בעולם קול ברור וצלול של אמת של ערכים ושל מוסר שממנו כל העולם לומד וכמו שאנו אומרים בכל יום בקורבנות "אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו", חלקנו גורלנו וירושתנו היא התורה ולה נהיה נאמנים.
תגובות