פרשתנו פותחת במות שרה אמנו וקניית מערת המכפלה ע"י אברהם כדי לקבור את שרה. שני ניסיונות היו לאברהם בקשר להבטחת ה' על ארץ ישראל, הניסיון הראשון לגבי כל הארץ בפרשת "לך לך"- שאברהם בא לארץ, וראה שבני חם כובשים מיד בני שם את ארץ ישראל, ובכל זאת האמין שהארץ תגיע בסופו של דבר לו ולזרעו.
השני לגבי מערת המכפלה בפרשתנו, כאשר אברהם רוצה לקבור את אשתו, והנה הוא מגלה שלמרות שהארץ הובטחה לו, הוא צריך לרכוש בדמים מרובים חלקת קבר לשרה. כאן מתגלה אברהם אבינו בעוצמת אמונתו, לא התרעם על ה' חלילה אלא האמין בכל כוחו שהארץ עוד תהיה לו ולזרעו
התורה האריכה בפרטי קניית מערת המכפלה אחד עשר פסוקים של משא ומתן סבוך ומפותל מפרידים בין בקשתו של אברהם לקניית אחוזת קבר משלו ובין סיומה המוצלח של עסקה זו. על מנת להמחיש סיום מוצלח זה חוזרת התורה שוב על קיום העסקה ומתארת את מטרתה: "וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת". כדי ללמדנו שנצבו בפני אברהם אבינו הרבה מכשולים אבל הוא הצליח להתגבר עליהם וקנה את מערת המכפלה
במדרש בראשית רבה עט, ז מובא: "שלושה מקומות אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל ולומר 'גזולים הם בידכם': מערת המכפלה וקבורתו של יוסף ובית המקדש".
רבנו בחיי בפרשתנו (כג, כ) הוסיף על דברי המדרש וכתב: "אף על פי שישראל בכניסתן לארץ לקחו רובה לפי חרב, מצינו שלושה מקומות שהיו מעולים מכל שאר המקומות, אשר באו לידם על ידי קניית כסף, ואלו הן: חברון, הר גריזים והר עיבל, והר המוריה.
חברון, הוא שכתוב בפרשתנו כאן: 'לאברהם למקנה' וכתיב: 'השדה אשר קנה אברהם' וגו'
הר גריזים והר עיבל, ששם כרתנו ברית וקבלנו עלינו התורה באלה, וכתיב עליו: 'ויקן את חלקת השדה' (בראשית לג, יט).
הר המוריה, הוא שכתוב: 'ויקן דוד את הגרן' וגו' (שמואל ב כד, כד)
ה"חתם סופר" (בפסוק ט' בד"ה "בכסף מלא") הביא את דברי רבנו בחיי והוסיף ששלושת המקומות הללו הם כנגד שלושת הדברים שעליהם העולם עומד, כדברי בתנא במסכת אבות פ"א מ"ב: תורה, עבודה וגמילות חסדים "כי מקום הר גריזים ועיבל הוא כריתות ברית התורה באלה ושבועה וערבות, היינו תורה. מקום בית המקדש היינו עבודה. ומקום קבר היינו גמילות חסדים".
מדוע רצה אברהם דווקא את המערה, את השדה הזה? בא המדרש תנחומא סימן ג ומלמד אותנו שכבר שרה נתנה עיניה על המקום. "זממה שדה ותקחהו", שעד שהיא בחיים זממה ליטול את מערת המכפלה, "ותקחהו" – שהרי נקברה בה לבסוף
היא זו שחגרה מתניה וזממה את שדה המכפלה, רק לא הספיקה לקיים את "ותקחהו" ואברהם הוא שהשלים את משאלתה. אברהם לא רק בא לקבור את המת, אלא גם לקיים את דבריו כדברי הגמרא במסכת כתובות ע' ע"א שמצווה לקיים את דברי המת.
בזוהר הקדוש מובא "רבי קסמא אומר: מערת המכפלה סמוך לפתח גן עדן. בשעה שמתה חוה – בא אדם לקברה שם, ושם הריח מריחות גן עדן, באותו הריח שהיה שם. רצה לחצוב יותר, יצתה בת קול ואמרה – "דייך". באותה שעה עמד ולא חצב יותר, ושם נקבר. מערת המכפלה היא לא רק מקום גאוגרפי שבו נקברו אבות ואימהות האומה אלא מקום רוחני ועוצמתי.
תגובות