בפרשתנו מובא הנסיון העשירי של אברהם אבינו ושם כתוב הפסוק: "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו" הפסוק הזה ממחיש את זריזותו של אברהם בקיום מצוותו של הבורא, הוא משכים בבוקר ובעצמו חובש את החמור.
אמר ר' שמעון בן יוחאי: "אהבה מקלקלת השורה שנאה מקלקלת השורה". אהבה מקלקלת השורה לומדים מאברהם אבינו וכי לא היו לו עבדים שהוא היה בעצמו צריך לחבוש את החמור? אלא אהבה מקלקלת השורה. וגם ושנאה מקלקלת את השורה שנאמר "ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו" וכי לא היו לו עבדים? אלא שנאה מקלקלת את השורה מתוך שנאתו של בלעם לעם ישראל הוא משכים ובעצמו חובש את חמורו כדי לצאת מהר ולקלל את עם ישראל.
הכלל של "זריזין מקדימין למצוות" נמצא בש"ס שלש פעמים, ביומא כח ע"ב: לגבי ברית מילה, שאנו לומדים מאברהם שצריך כמה שיותר להקדימה בבוקר. בראש השנה לב ע"ב: רוצה הגמרא להקדים תקיעת שופר לשחרית משום זריזין מקדימין. ובגמרא פסחים ד' ע"א לגבי זמן בדיקת חמץ.
והמכילתא דרשה זאת מהפסוק: "ושמרתם את המצות" – כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצווה, אלא אם באה מצווה לידך עשה אותה מיד.
יש מרבותינו שכתבו שזהו חיוב מהתורה להקדים למצוות ואם לא הקדים עובר באיסור תורה, ויש שכתבו שזהו חיוב מדרבנן ויש שכתבו שזה אינו חיוב גמור, אלא שראוי לאדם ללכת בדרכי האבות. ברור הוא שאדם שעושה את המצוות בזריזות מראה את חיבתו למצווה ושהוא אינו עושה אותה כמצוות אנשים מלומדה.
הרמח"ל כותב כי הזריזות לא רק מבטאת את רצונו הטהור של האדם במצווה אלא גם יוצרת ומחזקת את הרצון שלו:
ותראה שהאדם אשר תלהט נפשו בעבודת בוראו, ודאי שלא יתעצל בעשיית מצותיו, אלא תהיה תנועתו כתנועת האש המהירה, כי לא ינוח ולא ישקוט עד אם כלה הדבר להשלימו. ואמנם, התבונן עוד, שכמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימי, כן מן הזריזות יולד ההתלהטות. והיינו, כי מי שמרגיש עצמו במעשה המצווה כמו שהוא ממהר תנועתו החיצונה, כן הנה הוא גורם שתבער בו תנועתו הפנימית כמו כן, והחשק והחפץ יתגבר בו וילך. אך אם יתנהג בכבדות בתנועת איבריו, גם תנועת רוחו תשקע ותכבה. וזה דבר שהנסיון יעידהו.
בעל המסילת ישרים כותב בפרק ז: חלקי הזריזות שניים, אחד קודם המעשה ואחד אחרי כן.
קודם התחלת המעשה הוא שלא יחמיץ האדם את המצווה, אלא בהגיע זמנה או בהזדמנה לפניו או בעלותה במחשבתו, ימהר יחיש מעשהו לאחוז בה ולעשות אותה ולא יניח זמן לזמן שיתרבה בינתיים. כי אין סכנה כסכנתו, אשר הנה כל רגע שמתחדש, יוכל להתחדש איזה עיכוב למעשה הטוב…
כי הזריזות היא מדת שלימות גדול אשר טבעו של האדם מונעה ממנו עתה. ומי שמתגבר ותופש בה כל מה שיוכל, הנה לעתיד לבוא יזכה לה באמת, אשר הבורא יתברך יתנה לו שכרו חלף מה שהשתדל אחריה בזמן עבודתו.
אך הזריזות אחר התחלת המעשה הוא, שכיון שאחז במצווה, ימהר להשלים אותה ולא להקל מעליו כמי שמתאווה להשליך מעליו משאו, אלא מיראתו פן לא יזכה לגמור אותה. ועל זה הרבו להזהיר, זיכרונם לברכה, ואמרו: כל המתחיל במצווה ואינו גומר אותה, קובר אשתו ובניו. ואמרו: אין המצווה נקראת אלא על שם גומרה… וכן תמצא כל מעשיהם של צדיקים תמיד במהירות.
אברהם כתוב בו: וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי וגו', ויתן אל הנער וימהר. רבקה, ותמהר ותער כדה כ'ו מלמד שכל מעשיהם של צדיקים במהירות, אשר לא יתנו הפסק זמן לא אל התחלת המצוה ולא אל השלמתה.
הקב"ה ציווה את אברהם אבינו לעקוד את בנו, ולמרות הקושי העצום בקיום המצווה הזאת השכים אברהם מוקדם בבקר, כדי ללכת ולקיים את המצווה. בכך הוא מראה שאינו מתרשל בקיום המצווה, אלא מיד עם חלותה מזדרז לקיימה. וגם כדברי הרמח"ל שחלילה לא יהיה עיכוב ויפספס את המצווה.
התורה היא תורת חיים המלמדת אותנו מסר גדול בעשיית המצוות שיש לעשותן בזריזות ובהתלהבות מבלי להתמהמה וכך אמר דוד המלך ע"ה: "חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצוותיך" מידת הזריזות היא תכשיט לכל המצוות, והיא מתקנת כולם.".
תגובות