מבאר טוב-י'ה לראש השנה

ערב ראש השנה היות שהוא היום האחרון בשנה יעשה אדם תשובה על מעשיו וחשבון נפש על דרכיו ויקבל על עצמו להיטיב את מעשיו ובעזרת ה' ייכתב לחיים טובים ולשלום ולשנה מבורכת.

הכנות רוחניות

צום - יש הצמים בערב ראש השנה (שו"ע תקפ"א ב') ואף יש המתפללים על קברי צדיקים שיהיו מליצי יושר עבורנו (רמ"א שם). וכתב על כך המשנ"ב סקכ"ז אך אל ישים מגמתו אל המתים אלא יבקש מה' יתברך שייתן לו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר וכו'. ויקדיש זמן ללימוד תורה על אף הטרחות המרובות בערב החג.

התרת נדרים בערב ראש השנה בבית כנסת יש שעושים התרת נדרים אחר התפילה ויש שעושים לאחר הסליחות וכל שלושה אנשים גדולים יכולים להתיר, אך עדיף עשרה כשאפשר. וכשאין עשרה נהוג לחלק את הקהל לשתי קבוצות ואלו מתירים לאלו. הנשים לא מגיעות משום צניעות ולכן ימנו את בעליהן להיות שליח עבורן להתיר את נדריהן ודווקא בעל יכול להיות שליח ולא איש אחר (יו"ד רל"ד ל"ו) ויש שסומכות על תפילת "כל נדרי" בערב יום הכיפורים של השנה החולפת שביטלה את כל הנדרים של השנה.

תפילה - תפילת מנחה הזהירו עליה רבות היות שהיא התפילה האחרונה של השנה שיתפלל אותה כראוי ואין צריך לומר שלא יפספס להתפלל במניין.
הכנות מעשיות:

ערוב תבשילין - השנה לאחר שני הימים טובים של ראש השנה באה השבת ועל כן יש לעשות ערוב תבשילין כדי שיהיה אפשר לבשל ביום שישי מיום טוב לכבוד שבת קודש. להכין נר גדול (48 שעות) שיספיק גם ליום השני של ראש השנה על מנת שידליקו מאש מצויה כשרוצים לבשל או להדליק נרות / נרות השבת. יש להכין את נרות החג ואת נרות השבת מבעוד מועד.

ביגוד יש להסתפר לפני חצות היום ולגזור ציפורניים לכבוד החג. ילבש בגדי שבת בראש השנה להראות שאנו בוטחים בחסדי ה' שיוציא לאור משפטינו לטובה וברכה. אך לא ילבש בראש השנה בגדי רקמה ומשי כמו בשאר ימים טובים כדי שיהא מורא הדין עליו (ט"ז)

טבילה - ישתדל אדם לטבול במקווה ערב ראש השנה, שטהרת הגוף מביאה לטהרת הנפש ותשמע תפילתו בעז"ה.  ע"פ הבא"ח טובלים 5 טבילות ומכוונים: אחת – לטהרה. שנייה – לתיקון הכעס. שלישית – למתק הדין והגבורה בחסדים. רביעית – להעביר מעליו את לבושי החול, ויכוון גם "תכלה שנה וקללותיה". חמישית – לקבל קדושת ראש השנה ויכוון גם "תחל שנה וברכותיה"

ראש השנה:

בתפילת ערבית מתחילים להוסיף את ארבע התוספות של עשרת ימי תשובה: "זכרנו לחיים", "מי כמוך אב הרחמן", "וכתוב לחיים טובים", "ובספר חיים". משנים את ברכת "האל הקדוש" לברכת "המלך הקדוש" ובימי חול משנים את ברכת המשפט ל-"המלך המשפט"

אם שכח "המלך הקדוש" ולא נזכר מיד (או אפילו נזכר מיד, אך התחיל את הברכה הבאה), חוזר לתחילת שמונה עשרה. אם שכח "המלך המשפט" לדעת הרב עובדיה אם נזכר תוך כדי דיבור מתקן וממשיך ואם המשיך לברכה אחרת חוזר ל"ברכת השיבה" ולא לראש התפילה. (אך אם סיים כבר את תפילתו חוזר לראש). לדעת הרמ"א ומשנ"ב אינו חוזר בשום מצב היות שסיום הברכה "מלך אוהב צדקה ומשפט" ומוזכר שם "מלך". אם שכח את שאר התוספות אינו חוזר לכל הדעות.

בקדיש יש כופלים ואומרים "לעילא לעילא מכל" במקום "לעילא מן כל", ויש שאומרים "עושה השלום" במקום "עושה שלום". (מנהג יהודי תימן הבלאדי שכל השנה כופלים) ויש מנהגים אחרים בתוספות הקדיש, וכל עדה תעשה כמנהגה.

לאחר תפילת ערבית מברכים אחד/ת את השני/ה 'לשנה טובה תכתב/י ותחתמ/י.  ומנהג התימנים לברך: "תכתב/י בספר החיים ובספר הזיכרון ובספר מחילה וסליחה וכפרה". הרב קוק היה נוהג לומר בראש השנה "חג מבורך", ולא "חג שמח", בשל אימת היום שנאמר "וגילו ברעדה".

אולם מצוות השמחה עצמה חייבת להיות ובעיקר יש להיזהר מלכעוס ביום זה, וטוב להרבות אהבה וחיבה לבני ביתו וקהילתו ולכן כשמגיע הביתה לאחר התפילה יעשה את הסעודה בשמחה ובדברי תורה, היות שזו הסעודה הראשונה של השנה שתהיה לו לסימן ברכה לכל השנה. ולא יכעס ולא יקפיד על בני ביתו גם אם משהו לא נעשה כרצונו.

קידוש יעשה מעומד כבשאר שבתות השנה ויברך שהחיינו בשני הלילות ויכין לו פרי חדש או בגד חדש ללילה השני (ואם לא הכין יברך שהחיינו אף על פי כן). יטול ידיו ויברך "המוציא לחם" מטבילים במלח 3 פעמים כרגיל ויש שמטבילים אחר כך גם בסוכר או בדבש. ויש נוהגים שצד אחד של הפת מטבילים במלח וצד שני בדבש וכו' וכתב כה"ח סק"ד "לא יטבל בדבש בלבד בלתי מלח תחילה כי טיבול פרוסת המוציא במלח הוא למתק הגבורות ואינו מן הראוי לבטל זה בשום סעודה"

סימנים:

נוהגים להביא מיני מאכלים שמסמנים את השנה לסימן טוב ועושים זאת בשני הלילות (אמנם בלילה השני אין חובה כי משמע מהגמרא "בריש שתא" וכ"כ בבני יששכר). יש הרבה סוגי מאכלים לפי העדות השונות, שמוסיפים מעבר לדברי הגמרא (הוריות י"ב כריתות ו') וכל עדה וכל משפחה יעשו לפי מנהגי אבותם וכמנהג משפחתם. יש הנמנעים מאכילת מאכלים חמוצים, חריפים ואגוזים (משנ"ב סק"ה). ויאמר הבקשה אחר התחלת האכילה כלומר לאחר שבלע מפני שאסור להפסיק בין הברכה לאכילה משנ"ב סק"ד) ודי שיטעום ויבלע קצת ואחר כך יאמר את היה רצון.

זמן אכילתם:

יש האוכלים לאחר הסעודה ויש שאוכלים אחרי הקידוש ולפני הסעודה. והמנהג הטוב ביותר לאחר הקידוש. יטלו ידיים ויברכו המוציא יאכלו כזית פת ואחר כך יאכלו את הסימנים. הנוהגים לאכול את הסימנים בתוך הסעודה, לא יברכו על הירקות המבושלים "בורא פרי האדמה" (שכן ברכת המוציא פטרה מברכה זו), אך יברכו על התמר את ברכת "בורא פרי העץ".

האוכלים את הסימנים לפני נטילת ידיים, יברכו על הפירות וגם על הירקות. יש שלא אוכלים דגים בר"ה (ברכ"י סי' תקפג סק"ה, משום שהוא לשון 'דאגה'
אומרים 'יעלה ויבוא' בברכת המזון, וטוב לעסוק בלילה במשניות מסכת ראש השנה.

סדר הסימנים והברכות: (למי שאוכל אחרי המוציא)

תמר - "ברוך אתה יי' א-לוהינו מלך העולם בורא פרי העץ" יהי רצון מלפניך יי' א-לוהינו וא-לוהי אבותינו, שיתמו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו: כדכתיב: יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. ברכי נפשי את ה' הללויה: ובחסדך תצמית אויבי והאבדת כל צוררי נפשי כי אני עבדך.

כרת -יהי רצון מלפניך יי' א-לוהינו וא-לוהי אבותינו, שיכרתו אויבנו ושונאינו וכל מבקשתי רעתנו.           כדכתיב: תרום ידיך על צריך וכל אויבך יכרתו.

תפוח בדבש - יהי רצון מלפניך יי' א-לוהינו וא-לוהי אבותינו, שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה מראשית השנה ועד אחרית שנה:

סלקא - יהי רצון מלפניך ה' א-לוהינו וא-לוהי אבותינו, שיסתלקו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו. כדכתיב: סורו ממני כל פועלי און כי שמע יי' קול בכיי: סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו, צאו מתוכה הברו נושאי כלי ה':

קרא - יהי רצון מלפניך יי' א-לוהינו וא-לוהי אבותינו, שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו.

רוביא - יהי רצון מלפניך יי' א-לוהינו וא-לוהי אבותינו, שנרבה זכויות (כרוביא) (ויש שאומרים: שירבו זכויותינו)

רימון - יהי רצון מלפניך יי' א-לוהינו וא-לוהי אבותינו, שירבו זכויותינו כרימון (ויש שאומרים: שנהיה מלאים מצוות כרימון)

דגים יהי רצון מלפניך ה' א-לוהינו וא-לוהי אבותינו, שנפרה ונרבה כדגים ותשגח עלן בעינא פקיחא.

ראש - של דג כבש יהי רצון מלפניך יי' א-לוהינו וא-לוהי אבותינו, שנהיה לראש ולא לזנב. לראש של כבש אומרים: ותזכור לנו אילו של יצחק אבינו בן אברהם אבינו.

יום ראש השנה

נוהגים שלא לישון בראש השנה מעמוד השחר שלא יהיה נדון בשעה שישן וישן מזלו עמו. כדברי הירושלמי "מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה" אבל אחר חצות היום מותר לישון וכך העיד תלמיד האר"י ז"ל "ואני זוכר שראיתי למורי ז"ל שאחר חצי היום שכב על מטתו וישן"

(מנהגי האר"י ענין ר"ה). אדם שיושב בטל נחשב כמו ישן (רמ"א ובאה"ט). אך אם מתעסק בלשון הרע או בשאר דברי הבל עדיף שישן ולא יחטא. (כה"ח ס"ק ל"ז)

ונוהגים לבוא לבית הכנסת לאחר סעודת היום ולקרוא את ספר תהילים בשני הימים כל ספר הוא 150 פרקים וביחד זה יוצא 300 פרקים כמניין "כפר" ויעסוק בתורה או בכל דבר אחר ובלבד שלא ישב בבטלה.

"תשליך" הוא סימן להשלכת העוונות ע"פ הפסוק "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" ועושים זאת ליד מקור מים ונהוג לעשות זאת לאחר תפילת מנחה של היום הראשון. יש קהילות שלא נוהגות לעשות סדר תשליך כלל

מותר לבקש בקשות פרטיות בראש השנה אפילו כשחל בשבת על כל ענייניו הפרטיים, בין באמירת תהילים, ובין "אלקי נצור" קודם "יהיו לרצון" האחרון. (ואע"פ שבזוה"ק תיקונים החמיר על אותם הצווחין בצלותין ככלבים 'הב הב' וכו', מ"מ אם מכווין בבקשותיו לצורך עבודת ה' בעניינים רוחניים, אין חשש - שו"ת אז נדברו חי"ד ס' כ"א.

לגבי אמירת אבינו מלכנו בשבת כתב רמ"א תקפ"ד א' שאין אומרים אותו מהטעם שאין שואלים צרכים בשבת (משנ"ב, מ"א), וישבו שאבינו מלכנו היא תפילה שהוקבעה במיוחד כתפילה בתעניות בעת צרה ונתקנה על הסדר התפילה מה שאין כן בקשות פרטיות ועין פסקי תשובות תק"ב ז').

בערב ראש השנה מדליקה האישה נרות ומברכת עליהם: "להדליק נר של יו"ט" בנות אשכנז מברכות 'שהחיינו', לפני ההדלקה, ורוב בנות עדות המזרח אינן מברכות.                                                             

ימים טובים הם בכלל מקראי קודש ועל כן מדליקים בהם נרות כמו בשבת וזהו מנהג הספרדים וחלק מהתימנים שהאישה מברכת על ההדלקה: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב".

ערב שני של ראש השנה ויום השני של ראש השנה
מתחילים בהכנת החג רק לאחר צאת הכוכבים (18:40) שהרי אסור להכין מיום טוב אחד ליום טוב שני. וביום טוב מותר לבשל על ידי העברה מאש דולקת וכן את הנרות יש להדליק בצאת הכוכבים ע"י העברה מאש מצויה. אין חובה לאכול סעודה שלישית ביום טוב

יש מקלים בשינה ביום השני כי כתוב "ריש שתא" והוא מתייחס ליום הראשון (נוהג כצאן יוסף, כה"ח סקל"א בשם שמן ששון).

מוצאי החג – אין עושים הבדלה כלל כי מיד נכנסת קדושת השבת ורק במוצאי שבת עושים הבדלה רגילה כבכל מוצאי שבת.

אנו בעיצומם של עשרת ימי תשובה בהם נאמר "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" הבורא מושיט יד מחכה לנו שנעשה צעד לקראתו ועל כן יש לכל אדם לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב מהם בעשרת ימי תשובה. וספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאית, כי יותר מתחרט כשיודע שעשה, משאינו יודע שעשה. ולכן קרבן אשם תלוי הוצרך להיות ביוקר יותר מחטאת" (רמ"א ורבינו יונה)
יהי רצון שנכתב ונחתם אנחנו וכל עם ישראל לשנה טובה מראשיתה ועד אחריתה.