פרשת השבוע "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט".
כבר במדרשם של תנאים, תמהים לפשרו: "אשר יהיה בימים ההם – אמר רבי יוסי הגלילי: וכי עלתה על דעתך שתלך אצל שופט שאינו בימיך? אלא שופט שהוא כשר ומוחזק באותם הימים… וכן הוא אומר (קהלת ז, י) "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה".
הגמרא בראש השנה כ"ה ע"ב כותבת: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו" שָׁקָל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירובעל בדורו – כמשה בדורו, בְּדָן בדורו – כאהרן בדורו, יפתח בדורו – כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור – הרי הוא כאביר שבאבירים. ואומר: "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם". וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו, ואומר: "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה
אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, כתבת בתורתך "וקמת ועלית" - הרי בזמן שביהמ"ק קיים. ובזמן שאין ביהמ"ק קיים, מי ישפוט בין עמך ישראל? אמר לו: בעלי תורה, שכך כתוב: "על פי התורה אשר יורוך" כלומר, שבעלי תורה בכל דור ודור הם המורים תורה, ואליהם יש לשמוע.
ובהמשך כתוב: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" מביאים המפרשים (רש"י, רמב"ן ועוד) את דברי הספרי שם: "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין".
דהיינו חובה לשמוע בצורה מוחלטת ורבינו הרמב"ן כותב: "אפילו תחשוב בליבך שהם טועים והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך תעשה כמצוותם, ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או איך אהרוג את האיש הנקי הזה, אלא תאמר כך ציווה אותי האדון המצווה על המצוות שאעשה בכל מצוותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו..."!
החיוב לציות טוטאלי לדבריהם של הדיינים והשופטים נראה קצת מוזר שאת כל האחריות משליכים עליהם בלי שום יכולת שיפוטית של האדם עצמו
בירושלמי הוריות פ"א הלכה א' כתוב: "יכול אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין תשמע להם? תלמוד לומר: "ימין ושמאל" – (דווקא) כשיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל (אז תשמע להם)". ולכאורה אם אתה יודע שהם טועים אז אסור לך לשמוע להם.
הרי זה סותר את הדרשה שהביא הרמב"ן על התורה שאפילו אומרים על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין?
באר סוגיא זו הרמב"ן בהשגות לספר המצוות לרמב"ם שורש ראשון וכתב שאם מי שראוי להוראה וחושב שבי"ד הגדול טועה, אינו רשאי להתיר לעצמו דבר האסור לו אבל ינהג חומר לעצמו. וצריך לבא לפני בי"ד הגדול ולומר טענותיו והם ישאו ויתנו עמו. ואם הסכימו כלם בבטול הדעת ההוא שאמר, ושבשו עליו סברותיו - יחזור וינהג כדעתם.
אף מעין זה בעל התורה תמימה הסביר את הדבר שיש לשים לב ולדקדק בלשונו של הספרי - "ואפילו נראין בעיניך על שמאל שהוא ימין". 'נראין בעיניך' היינו שישנו מקרה בו יש כמה דעות בעניין, ובעיניך נראה ודאי כדעה מסוימת, מחוסר ידיעה או מתוך נגיעה אישית בדבר, אבל החכמים פסקו כדעה שונה - במקרה כזה אדם חייב לציית לדברי חכמים בצורה מוחלטת. אבל במקרה בו יש חכמים האומרים על ימין שהוא שמאל, כגון שמתירים את החלב ואת העריות, וזהו עניין ודאי ולא רק 'שנראה בעיניך' אז במקרה כזה אסור לשמוע להם, וזוהי כוונת דברי הירושלמי.
ואכן, חיזוק לעניין זה מצאנו במשנה במסכת הוריות פ"א משנה א: "הורו בית דין וידע אחד מהם שטעו, או תלמיד והוא ראוי להוראה, והלך ועשה על פיהן - הרי זה חייב (קרבן חטאת) מפני שלא תלה בבית דין (=שהרי ידע שטעו)". משמע שכשידוע לך בוודאות שטעו אסור לך לבטל דעתך ולנהוג כמותם.
דור דור ודורשיו לכל דור הדרשנים שלו, לכל דור השופטים שלו, המנהיגים שלו, הצדיקים שלו וגם הפושעים שלו ואין דור אחד דומה למשנהו
עלינו לציית לדברי החכמים שבדורנו שלהם ניתנה הסמכות על מנת שיהיה סדר ועולם מתוקן גם אם אין סנהדרין בלשכת הגזית בבית המקדש. גם אם הם לא דומים בקומתם הרוחנית ובידיעותיהם לחכמי קדם
חכמי ישראל מורים את דרך לכלל וליחידים, כוחם זה בא מלימוד התורה לשמה וכך כתוב במשנה במסכת אבות שהעוסק בתורה לשמה “נהנים ממנו עצה ותושיה” דהיינו הדברים המעשיים והנהגות בני אדם… אם בעצות בני אדם ותחבולות מלחמה ואם בתושיות המלאכות בחידושם, ואם בחידוד הבנת השכל להבדיל בין הטוב ובין הרע… והכלל כולו “הפוך בה והפוך בה דכולא בה” – כי מהתורה נמצא את כל החכמה, העצה והתושיה לכל דבר.
תגובות