השבת מברכים את בואו של חודש אלול בו יש להתבונן ולבחון את דרכינו במבט ארוך טווח. חודש אלול הוא החודש בשנה שמסמל לנו להתבונן מעל לעיסוקים השוטפים, לחדד מודעות ולחשוב על השינויים הנחוצים בחיינו.
הפרשה שלנו פותחת ב"ראה" שמשמעותו תתבונן, תבחן יש לכל אדם בחירה העומדת בפניו: "ראה אנכי נותן לפניכם היום, הברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם, אשר אנוכי מצווה אתכם היום, והקללה אם לא תשמעו את מצוות ה' אלוקיכם, וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום ללכת אחרי אלוקים אחרים אשר לא ידעתם"
בפסוק כתוב "נותן לפניכם", לכאורה היה צריך לומר "נתתי לפניכם" וגם למה כתוב "היום" אלא דווקא הפסוק כתוב בלשון הווה שכביכול הקב"ה פונה אל האדם ואומר: "אנכי נותן" -בכל רגע ורגע אני נותן לך את האפשרות להידבק בטוב, וכל ימיך עד תשלום ימיך, יש לך את הברירה לבחור בדרך הטוב אפילו עד יום המיתה, ואף אם בעבר כבר בחרת בדרך הרע, אל תיפול ברוחך לומר חס ושלום אבדה תקוותי, אלא בכל עת ובכל שעה הדרך פתוח לפניך לבחור בטוב, ולאחוז מהיום והלאה בדרך התורה.
"היום"! אל תפספס את היום ואל תדחה למחר. "כל יום יהיו בעיניך כחדשים" – חשיבות ההתחדשות היומיומית – כל יום הוא עולם מלא ומופלא, כל יום הוא הזמן להתחדש מחדש, לא להביט על מה שהיה אתמול, מחד, ומאידך לא לחשוב שיש את מחר, ולכן אפשר לדחות ולעכב, להתעצל ולוותר.
וכך כתב בשפת אמת פירוש 'היום' היינו שיש בכל יום בחירה חדשה ויכולים בכל יום להיות בוחר בטוב, כמאמר חכמינו ז"ל 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'. שאם יחשוב האדם שיש לפניו רק היום הזה, ויבין בדעתו שהיום עובר ואם לא עכשיו אימתי, זהו 'ברכה'. אבל לא כן אם ידחה עבודתו למחר, בטענה שיש לו זמן וכאשר אפנה אשנה, זהו היפך הברכה.
הטורי זהב בהלכות ברכת התורה או"ח סימן מז: כתב מדוע תקנו לחתום את הברכה, בלשון 'נותן התורה' שיש במשמעותו לשון הוה, ולא 'נתן התורה' בלשון עבר, אלא הכוונה, שהוא יתברך נותן לנו תמיד בכל יום תורתו דהיינו שאנו עוסקים בה וממציא לנו הוא יתברך בה טעמים חדשים, בכל יום ויום.
מסופר על הבעל שם טוב, שפגש פעם את שואב המים של העיירה, שהתהלך לו בסמטאות כאשר על כתפיו הדליים הכבדים, עצרו הבעש"ט ושאל בשלומו, נאנח שואב המים והתלונן על עבודתו הקשה, והאריך להתאנח ולתאר את גודל יגיעתו צערו וסבלו, והתאונן לפניו על מר גורלו איך שכבר מתחיל להזקין וקשה עליו לסחוב את המים מבית לבית, וכל זאת בעבור כמה פרוטות עלובות.
ויהי למחרת שוב פגש הבעש"ט את אותו שואב המים, ושוב התעניין על מצבו ושאל בשלומו, אך הפעם השיב שואב המים במאור פנים ובשמחה. שברוך השם מצבו טוב ונפלא, והרבה בדברי שבח והודיה להשי"ת, איך שלמרות שאינני צעיר אני עדיין מצליח לשאת את הדליים הכבדים, ומטפס עד לקומות גבוהות, אומנם אינני מרוויח מעבר לכמה פרוטות, אך בכל זאת אני מתפרנס בכוחות עצמי ואיני נופל לטורח על זולתי. וכך האריך לספר בשמחה איך שמרגיש את חסדי השי"ת המושפעים עליו בכל עת.
כששמע זאת הבעש"ט אמר: עתה התיישבה לי הסתירה בין מה שאמרו חכמינו ז"ל במסכת ביצה דף טז ע"א: 'מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה', ומצד שני אמרו במסכת ראש השנה בדף טז ע"א: 'אדם נידון בכל יום'.
הכיצד? אומנם מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה לכל השנה, אך בכל יום אדם קובע מחדש כיצד להתייחס אל הדברים, בקושי או בקלות.
חודש אב הולך ומסתיים, בא חודש אלול כהכנה לקראת ימי הדין בהם יקבע גורלנו לשנה שלמה. חודש אב מזלו אריה והמילה אריה זהה באותיותיה למילה יראה ולמילה ראיה. כשמסיימים את אב ורואים באופק את אלול צריכים לחדד את הראיה להיכנס ליראה כמו מאריה.
תגובות