מבאר טוב-י'ה לפרשת ואתחנן שבת "נחמו"

"שמור תשמרון את מצוות ה' א-לוהיכם ועדותיו וחוקיו אשר ציווך, ועשית הישר והטוב בעיני ה', למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטובה אשר נשבע ה' לאבותיך." 

חכמים שואלים: מהו "ישר" ומהו "טוב", ומה ההבדל ביניהם? לכאורה אין פה איזה ציווי מיוחד אלא הסבר כיצד היא הכוונה הנכונה והתכלית בקיום של כל המצוות.

רבינו הרמב"ן כתב: "ולרבותינו (יש) בזה מדרש יפה, אמרו 'זו פשרה ולפנים משורת הדין'. והכוונה בזה, כי מתחילה אמר שתשמור חוקותיו ועדותיו אשר צווך, ועתה יאמר גם באשר לא צווך, תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר.

וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני היישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון 'לא תלך רכיל' (ויקרא י"ט ט"ז), 'לא תקום ולא תיטור' (שם פסוק י"ח), ו'לא תעמוד על דם רעך' (שם פסוק ט"ז), 'לא תקלל חרש' (שם פסוק י"ד), 'מפני שיבה תקום' (שם פסוק ל"ב), וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין... ואפילו מה שאמרו (יומא פו א) פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר".

וכך גם כותב רש"י: "הישר והטוב – זו פשרה, לפנים משורת הדין". הגמ' במסכת עבודה זרה דף כ"ה ע"א: מביאה מחלוקת מהו נקרא "ספר הישר". ר' יוחנן סובר כי זהו ספר אברהם, יצחק ויעקב (בראשית) שנקראו ישרים ככתוב "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו". ר' אלעזר סובר כי ספר משנה תורה (ספר דברים) הוא הנקרא כך, שכן כתוב בו "ועשית הישר והטוב בעיני ה'".

הנצי"ב בהקדמתו לספר בראשית מדבר על תקופת בית המקדש השני וכותב כי באותו דור היו צדיקים, חסידים ועמלי תורה אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. היה זה דור עיקש ופתלתול מלא חשדות כלפי הזולת דברים שגרמו בסוף לשפיכות דמים ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית. 
היה זה דור של צדיקים אך הם היו אך לא ישרים. 

הגמרא במסכת בבא מציעא דף ל' כותבת: "לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עשו לפנים משורת הדין."

כאשר אנשים מקפידים על 'דין תורה' ואינם מתגמשים ומתפשרים, כאשר אין הבנה שחיים הדדים דורשים הליכה לקראת הזולת, זהו השורש לפילוג העמוק, וזוהי הסיבה לחורבנה של ירושלים.
בניגוד מוחלט לדור בית שני, שבחם של האבות הוא שמלבד היותם צדיקים היו אף ישרים, ואף חשו לטובתם של עובדי אלילים מכוערים והיו עמם באהבה.

דברי המכילתא דר' ישמעאל מסכמים את הדברים וכך נאמר: – "ומצא חן בעיני אלוקים ואדם – הנושא והנותן באמונה, ורוח הבריות נוחה הימנו – מעלים עליו כאילו קיים את כל התורה כולה"

צו השעה בדורנו בזמן הזה להאהיב שם שמים על הבריות לבוא לקראת כל אדם ולא לחרוץ גורלות של אנשים להיות ישרים בהליכתנו ואף לעשות לפנים משורת הדין.