מבאר טוב-י'ה לפרשת דברים

ספר דברים הוא נאומו של משה רבינו לפני פטירתו פרשיות של תוכחה ומוסר המתחילות ברמזים
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בַּמִּדְבָּר. בָּעֲרָבָה. מוֹל סוּף. בֵּין פָּארָן. וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן. וַחֲצֵרֹת. וְדִי זָהָב".

ומסביר לנו רש"י: "שלפי שהן דברי תוכחות. ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז, מפני כבודן של ישראל"

משה רבינו המנהיג שעליו נאמר "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן  אֶת הַיֹּנֵק" נזהר בכבודם של ישראל גם לאחר ארבעים שנה רצופות שהיה להם כמו אב, צריך הוא להיזהר בדבריו, למרות שאלו אירועים שקרו לפני עשרות שנים, ולמרות שכמעט כל הדור לא היה ברוב האירועים שאותם הזכיר, אלא אם יש סיכוי שמישהו יפגע אז לא אומרים כי יש דרך יותר טובה ומתקבלת.

בית המקדש השני שאנחנו מציינים השבוע אבלות על חורבנו היה לשריפת אש בגלל  עבירות של בין אדם לחבירו וכך הם דברי הגמרא ביומא דף ט' ע"ב: מִפְּנֵי מָה חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן? מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה עֲווֹנוֹת שֶׁנִּכְשְׁלוּ בָהֶם אַנְשֵׁי אוֹתוֹ הַדּוֹר: עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, לַמְרוֹת שֶׁהִזְהִירוּם חָזוֹר וְהַזְהֵר נְבִיאֵי אוֹתוֹ הַדּוֹר.

אֲבָל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי, שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, מִפְּנֵי מָה חָרָב? מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה בוֹ שִׂנְאַת חִנָּם. לְלַמְּדֶךָ שֶׁשְּׁקוּלָה שִׂנְאַת חִנָּם כְּנֶגֶד שְׁלֹשׁ הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת: עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים.

בספר שערי תשובה כתב שהשנאה חמורה כי היא גורמת לחטאים רבים אחרים כמו לשון הרע, רכילות, נקימה, נטירה ועוד...

אך למה קוראים לזה שנאת חינם? הרי ישנה סיבה, כנראה שקרה ביניהם משהו וכי יש מישהו ששונא ממש בחינם? אולי הטעו אותו אולי הוא חושב שחברו ניסה להזיק לו בלי לראות את כל התמונה. אבל "חינם" ממש כמעט ואין דבר כזה
אלא שנאת חינם נקראת כך כי היא לא עוזרת במאומה, היא גורמת למחלוקת וריחוק בעם ישראל.

מה עוזר לאדם בכך שהוא שונא אדם אחר? הוא באמת מרגיש יותר טוב? בדיוק הפוך, אלא צריך תמיד לנסות לפתור סכסוכים הסדרים ופשרות ולא להגיע לשנאה שהרי היא לא מועילה לפתרון המצב.
ראיתי עוד שהסבירו שאף אם נגרם נזק לאדם אחר ע"י חברו, זה גורם לו להגיב בצורה לא מידתית ולכן התגובה נקראת שנאת חינם שאין לה הצדקה לעומת הנזק שנגרם ע"י האדם השני. לכן היא נקראת שנאת חינם.

כך או כך אין הצדקה לשנאה, התורה מצווה לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, ולחוס על כבודו ועל ממונו כפי שהאדם חס על כבוד עצמו וממונו, שנאמר: "ואהבת לרעך כמוך". אסור מן התורה לשנוא אדם מישראל, שנאמר: "לא תשנא את אחיך בלבבך".

וכך כתב רבינו רמב"ם הלכות דעות פרק ו ה"ו:  כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק כמו שנאמר ברשעים "ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון" אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך. ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך למחול ולא יהא המוחל אכזרי שנאמר "ויתפלל אברהם אל הא-להים" 

לא שותקים, אלא מוכיחים ומבררים ויש דרך מכובדת לעשות זאת לא בצורה פוגענית אלא בדרכי נועם ודווקא בצורה כזאת זה יביא את הצד השני להתבונן יותר להבין ואף לבקש סליחה.

בימים אלו אנו צריכים אנו לשאול את עצמינו האם אנו דנים כל יהודי לכף זכות? האם אנו יכולים לנהל שיחה מבלי לדבר לשון הרע על הזולת? האם אנו נזהרים שלא להלבין את פני חברינו? האם שאנו מרגישים צורך להוכיח את חברינו, אנו עושים זאת בדרכי נועם? עלינו להבין כי המפתח לגאולתנו הוא להרבות באהבת חינם. לא בתור סיסמה בלבד, אלא בהכרה במעלתו של עם ישראל, של כל יהודי שהוא חלק מהייעוד הנעלה של העם הזה.