מבאר טוב-י'ה לפרשת שמיני

שבת הקודמת לראש חודש ניסן נקראת "שבת החודש" ובה קוראים בציבור בספר תורה בנוסף לפרשת השבוע את "פרשת החודש". 

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" הקב"ה מצווה לקדש את הזמן ומרגע זה ההכנה ליציאה ממצרים מתחילה יש לעם ישראל זמן ומניין קבוע.

עניינו של חודש הינו "חידוש" וחודש ניסן הוא הראשון לכל החידושים. גם שנה היא מלשון "שינוי" וחודש ניסן הוא ראשון לכל השינויים בעולם. זהו החודש בו יצאנו ממצרים ועניינו הוא לחדש ולקדם את העולם.

ביציאת מצרים כולם התחילו להבין שעולם הטבע נתון לשינוי שהרי עד אז הייתה תפיסה שאין שום דבר אלא עולם הטבע. אך הניסים שהיו במצרים בשידוד המערכות כולן פתאום באה ההכרה שיש מעבר יש רצון יותר עליון מאשר עולם הטבע - והוא הרצון האלוקי, שנתנו הקב"ה לישראל כשציווה אותם לקדש את הזמן, לקדש את המציאות החומרית ולהוציא אותה מכבליה וזה שורש לכל המצוות לקדש את החומר.

אנחנו "מקדשים" את החודש מצהירים כי אנו מכירים בקדושת הזמן כמו שיש קידוש של שבת, וקידוש של יום טוב, יש קידוש נוסף קידוש הזמן: "קידוש החודש".
המשנה במסכת ראש השנה ב, ז אומרת: "ראש בית דין אומר מקודש, וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש".           

קדושת הזמן, היא אחת משלוש קדושות שהן ברית שלא תינתק. קדושת הזמן, קדושת המקום וקדושת ישראל.
יש שתי קדושות בזמן: שבת, שהגמרא במסכת חולין ק"א ע"ב אומרת שהיא "קביעא וקיימא" והמועדים, אשר תלויים בישראל שמקדשים את הלבנה ואנו מברכים: "מקדש ישראל והזמנים" שישראל מקדשים את הזמנים.

קדושת המקום ישנן עשר קדושות המובאות במשנה במסכת כלים א' ו'- ט':
מארץ ישראל המקודשת מכל הארצות עד בית קודשי הקודשים שהוא המקום המקודש מכל המקומות שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכיפורים בשעת העבודה.  וקדושת ישראל "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי". 

"אשרי הגוי אשר ה' אלהיו" משבחר הקב"ה בעולמו, קבע בו ראשי חדשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חֹדש של גאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידים ליגאל, שנאמר: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" ובו נולד יצחק ובו נעקד, ובו קבל יעקב את הברכות ובו רמז להם לישראל שהוא ראש להם לתשועה, שנאמר: "ראשון הוא לכם לחדשי השנה". זהו חודש של גאולה, שכך נאמר: "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל", ובמדרש נמצא : עד יציאת מצרים היו מונים לבריאת העולם, מיציאת מצרים ואילך צווינו למנות מניסן – חודש הגאולה, וזאת "לפי שגדול יום הגאולה מיום הלידה"

יהי רצון נזכה החודש הזה לגאולה שלמה ברחמים גדולים בב"א.