בפרשתנו מופיעים כמה סוגי הקרבנות והם מתחלקים לחמישה סוגים:
עולה - קורבן שכולו עולה לשמיים, ולא אוכלים ממנו כלל.
חטאת - הקורבן שמביאים על חטאים רבים, רובם הם ששגג בחטא שדינו כרת אם עשה אותו במזיד.
אשם - קורבן שמביאים על חטאים מסוימים, רובם גם במזיד .
מנחה - הקורבן היחיד שהוא מן הצומח, שאר הקורבנות הם מן החי ולכן נקראים "זבחים".
הסוג החמישי הוא קרבן שלמים. נתמקד בקרבן תודה שהוא קרבן מסוג שלמים "וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה': אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ".... שלמים הוא אחד מקרבנות הקדשים הקלים בשונה מקרבנות קדשי הקדשים שעניינם כפרה, הקדשים הקלים מהותם היא קירבה לד', כריתת ברית עימו.
קרבנות השלמים- באים או כנדר ונדבה, או כחובה, במצבים בהם האדם מתקרב לבוראו. קרבנות שלמי היחיד הם: שלמי נדר או נדבה, קרבן תודה, קרבן חגיגה, שלמי שמחה, שלמי בכורים, שלמי הגר ואיל נזיר. פרט להם קיים קרבן שלמי צבור אחד בלבד, שני כבשי עצרת הקרבים עם שתי חלות לחם הפנים בחג השבועות (אך הוא קרבן מסוג קדשי קדשים).
יש הבדל בתורה בין 'תודה' ל'שלמים' בשני דברים. האחד: 'שלמים' נאכלים לשני ימים ולילה אחד, לעומת זאת 'תודה' אינה נאכלת אלא ליום ולילה עד חצות השני: ביחד עם התודה מביא המקריב ארבעים לחמים, ובשלמים אינו מביא לחם כלל. ארבעים הלחמים נחלקים לחמץ ומצה: עשרה לחמים – חמץ, ושלושים לחמים – מצה.
מדוע בקרבן תודה מצות התורה היא להביא ארבעים לחמים, שלא כמו בשלמים. כמו כן, הגבילה התורה את זמן אכילת התודה ליום ולילה בלבד? הנצי"ב נותן הסבר לכך: "תכלית קרבן תודה - שבא על הנס הוא, כדי לספר חסדי ה' שגמל עליו. ומטעם זה ריבה הכתוב בלחם, ומיעט בזמן אכילת תודה מכל קרבן שלמים. היינו, כדי שיהיה בעל הנס מרבה רֵעים לסעודה אחת ביום ההקרבה, ויהיה סיפור הנס לפני רוב אנשים.
כמו כן ארבע חלות ניתנות לכהנים שהן המה תלמידי חכמים" ויצטרפו אף הם לשמוע את מעשה הנס. דהיינו: הנס שנעשה לאדם הוא מתנה משמים הודאתו הפנימית לה' בתוך לבו זה לא מספיק, עדיין לא מובעת התודה בצורה שלמה רק בפרסום הנס ברבים, בהגדלת כבוד ה' ובהעמקת האהבה הרוחשת בליבם של השומעים לנוכח הנס, יוצא המודה ידי חובתו. פרסום הנס מגדיל את האמונה ואת האהבה לבורא.
המיוחד בקרבן התודה שאינו בטל לעתיד לבוא. מצינו במדרש ויקרא רבה ט ז: "רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן אמרו בשם ר' מנחם דגליא: לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל, כל התפילות בטלות, אך ההודאה אינה בטלה. הדא הוא דכתיב (זהו שכתוב) ירמיהו לג יא : " קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְ-בָאוֹת - זו הודאה, "מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה' - זה קרבן תודה. וכן דוד אומר: "עָלַי אֱ-לֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ תהלים נו יג, תודה אין כתיב כאן (לא כתוב כאן), אלא תודות: ההודאה וקרבן תודה"
רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק, מאמר קדושת השבת אות ז' מסביר מה מיוחד בקורבן תודה שאינו מתבטל לעולם: וזהו שלימות מידת ההוד שאמרו: זה בית המקדש שהוא תלפיות תל שכל פיות פונין לו. דכל ההודיות והקילוסין אינם עולים אלא דרך המקדש. וזו מדת אהרן הכהן שהוא העובד שם בעבודת הקרבנות, שהוא כדורון שמביאים למלך אחר הקילוס. וכן התפלה במקום הקרבנות ברכות והודאות לשמו. ואם כל הקרבנות בטילין קרבן תודה אינו בטל שזהו עיקר הקרבנות להודות לו יתברך. שזהו הקרבן הראוי גם כשיהיה האדם בשלימות כרצון השם יתברך שלכך נוצר, ולא יצטרך לקרבן על חטא שבא על ידי שקלקלו מעשיהם רק על ההודאה והקילוס על ריבוי חסדיו וטובותיו בכל יום עמנו, שעל זה הוא מכוון כל הבריאה.
תגובות