בפרשת בשלח מסופר על שלושה ניסיונות. שנים מהם הקב"ה מנסה את ישראל ואחד עם ישראל מנסים את ה'
הניסיון הראשון: "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ" לאחר קריעת ים סוף והשירה הגדולה על הים של בני ישראל, ושל מרים והנשים בעקבותיה, יוצאים בני ישראל למסע אל מדבר שור. במסע הלכו שלושה ימים ללא מים, הגיעו למרתה ולא יכלו לשתות ממי מרה.
סופו של הסיפור הוא בהוראה של ה' להמתקת המים על ידי השלכת עץ אל המים ובעקבותיו נאמר: "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. התלכדותו של עם ישראל כאומה הוא סביב הקב"ה דרך המצוות. במרה ניתנו להם מקצת מצוות קודם מתן תורה.
נתינתן דווקא לפני המעמד יוצרת את ההקשר ואת המשמעות, שהכל צריך להיות ממוקד סביב הקב"ה. יש כאן ברית, עצם הגדרתנו כעם נובעת מהיותנו עם של ה' השוכן במרכז המחנה. זוהי מטרתן של מצוות אלו, הניתנות עוד לפני מעמד הר סיני.
הניסיון השני: "וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא" הקב"ה נתן לעם ישראל לחם מן השמים – מן, וציווה אותם כמה דברים לגביו פירש רש"י: אם ישמרו מצות התלויות בו שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט, וכל זה נאמר על מדת הבטחון כי אם לא יותירו ממנו זהו מופת שהם שלמים במדת הבטחון, כי מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה, וכן אם לא יצאו בשבת ללקוט הרי הם בטוחים שמה שלקטו אתמול יספיק להם גם ליום המחרת, ואז ילכו בתורתי, כי מי שאינו שלם במדת הבטחון מכלה כל ימיו לאסוף ולכנוס
ומתי יעשה לבית ה' לעסוק בתורה? כנודע מדרכי רוב העולם ההולכים אחר ההבל ויהבלו, ועסק התורה טפל אצלם.
פעם השלישית מסופר שעם ישראל מנסה את ה'. "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת-ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם-אָיִן". הפעם עם ישראל בודק את ה' האם הוא נמצא איתנו או לא.
מיד לאחר תלונת בני ישראל במסה ומריבה, באים עמלק ונלחמים בכם, וכבר ביאר רש"י: "תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים " היש ה' בקרבנו אם אין", חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים אלי ותדעון היכן אני"
הנסיונות הללו יוסברו כאשר נבין שיש שינוי בהנהגת ה' כרגע. כאשר באו בני ישראל אל הר סיני, הקב"ה מדבר אל משה, אז רואים שינוי מהותי בהנהגת ה' את ישראל, מעבר מהנהגת הנס להנהגת הדיבור.
"…ויסעו מֵרפידים, ויבֹאו מדבר סיני… ויקרא אליו ה' מן ההר לאמֹר… אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, וָאֶשָׂא אתכם על כנפי נשרים, וָאָבִא אתכם אלי. ועתה – אם שָמוֹעַ תשמעו בקֹלי ושמרתם את בריתי – והייתם (אז תהיו) לי סְגֻלָּה מכל העמים, כי לי כל הארץ": ואתם (אז אתם) תהיו לי ממלכת כֹּהנים וגוי קדוש – אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל"
"ועתה" יוצר מצב חדש. עד עתה הייתה הנהגת הנס התגלות ה' במכות מצרים, "ביד חזקה ובזרוע נטויה", "באותות ובמופתים". הופיעה בעמוד אש וענן בקריעת ים סוף, ובהמשך היו בבאר המים, המן והשׂלָו. הגילוי האחרון של הנהגת הנס היה הניצחון על עמלק.
השם שקרא משה על המזבח היה "ה' נִסּי". זוהי תמצית הנהגת הנס. הנהגת הנס כרוכה מיסודה במושג הניסיון. ה' מנסה את ישראל והם מנסים אותו. קיים חוסר ביטחון בהנהגת הנס, כאשר רואים את הנס מתפעלים ומתלהבים, וכאשר אין מים ואין אוכל והנס נעלם, בוכים ומתלוננים
כך, במלחמת עמלק נאמר: "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק".
התנהגות זו תואמת את התנהגותו של התינוק. כאשר רואה את אביו ואת אמו הוא שמח וצוחק, אך כאשר רואה אותם הולכים הוא פורץ בבכי. כמו תינוק, כך 'עַם-תינוק' שחי מרגע לרגע, בהנהגת הנס והניסיון.
עכשיו עולם שלב השמיעה בקול ה' כרוכה בשמירת הברית, ברית התורה מסיני, שהיא הנהגת הקבע של עם ישראל, לעולם. הנהגת הדיבור היא שלב ההתבגרות הרוחנית של העם היוצא ממצרים, והיא היסוד למצוות התורה מסיני. הנהגת הנס והניסיון היא זמנית, היא שלב מוקדם בהתבגרות, בעוד הנהגת הדברים היא קבועה ונצחית
הרמב"ם בחלק השלישי של מורה הנבוכים מבין שנסיון הוא לא בדיקה למנוסה אלא הכוונה היא להרמה – לנשוא את המנוסה, לרוממו.
מטרת ה' במצוות אלו אינה לבדוק האם וכיצד בני ישראל מקיימים את מצוותיו, אלא דווקא לרומם את העם. על בני ישראל להפנים את תפקידם ואת מהותם. להבין בשל מה ה' בחר בנו ולבסוף – להבין מהי הרמה המוסרית אותה ה' דורש מאתנו.
תגובות