אפליקציית אנגלס
יותר כיף באפליקציה!
הורדת האפליקציה
המשך באתר הרגיל
דלג לתוכן העמוד

מבאר טוב-י'ה לפרשת ויחי

"תיקון העולם לא מסתיים בפטירת האדם כאשר הוא רואה את עצמו חלק מהכלל" פרשת השבוע מאת הרב אביאל עמר


פרשת ויחי היא הפרשה האחרונה בספר בראשית, ספרם של האבות הנקרא ספר הישר כאשר מסתיימת תקופתם של האבות היא מסתיימת בברכה כמוה גם ספר דברים החותם את חמשה חומשי תורה מסתיים בברכתו של משה רבינו לעם ישראל ממש לפני פטירתו.

יעקב אבינו קיבץ את שנים עשר בניו לפני מותו: "הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם" כולם ציפו לברכה שצפנה לכל אחד מהם את גורלו לעתיד, את המיוחד שבאופיו ואת תרומתו של שבטו לבניינה של האומה 
 
מה ענינה של הברכה של אבא לילדיו לפני פטירתו וכן אבא של עם כמשה רבינו לברך לפני פטירתו? כאשר מסתיימת תקופת האבות באה תקופת הבנים כאשר מסתלק יעקב אבינו הוא מבין שהאדם לא מסיים את תפקידו וייעודו בהסתלקותו מן העולם, אלא יש מקום לפעול ולהמשיך מכוח זרעו וזרע זרעו עד עולם, ולכן הוא מברך אותם ובכך מכוון אותם להמשך הדרך שלו בעולם על פי כישרונותיהם של כל אחד ואחד מילדיו

"כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם" לכל שבט יש מהות פנימית המיוחדת לו, והברכות נותנות להם את האפשרות לחשוף את פנימיותם ותכנותיהם.

בגמרא במסכת תענית ה ע"ב: אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת. אמר ליה [רבי יצחק]: וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברייא [והרי ספדו ליעקב הסופדים, חנטו החונטים וקברו הקברנים, כמו שעולה מהמקרא]? אמר ליה [ר' יוחנן]: מקרא אני דורש, שנאמר "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם" (ירמיה ל, י), מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים  

וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו"  לא כתוב שמת, כמו שכתוב אצל אברהם ויצחק שאצלם מופיעים שלושה פעלים ובאותו סדר: "ויגוע", "וימת", "ויאסף אל עמיו".

אצל יעקב חסר הפועל "וימת". הדבר רומז לנו את נצחיותו של העם המעביר את המשך העשייה לבניו אחריו המשך תיקון העולם לא מסתיים בפטירת האדם כאשר הוא רואה את עצמו חלק מהכלל.

רש"י על המילים "בירך אותם' - לא היה לו לומר אלא 'איש אשר כברכתו ברך אותו' מה תלמוד לומר 'ברך אותם' … יכול שלא כללן כולם בכל הברכות? תלמוד לומר 'ברך אותם"- שכל אחד קיבל את הברכות כולם.

יוצא מדברי רש"י שכל אחד קיבל את כל הברכות כולן אע"פ שלכל אחד יש כשרון מיוחד וכח מיוחד משלו בעצם בכל אחד ואחד טמונים גם כל הכישרונות כולם.
אדם הוא חלק מחברה חלק מהכלל חלק מאומה מפוארת "עם ישראל" כל אחד צריך לתת את תרומתו ועזרתו לחברה כל אחד צריך לתת לכשרון הייחודי שלו לבוא לידי ביטוי אך כל הכוחות כולם כל הגוונים כולם כל השוני בין הפרטים בסוף הכל מקבל את כוחו מהכלל "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר" 

בסוף פרשתנו רואים את ברכתו של יוסף "ואלוהים… פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב. יעקב, יוסף, משה וכל מנהיגי ישראל, מעולם לא ראו עצמם כנפרדים מעם ישראל אלא כחלק מהכלל כולו. ולכן הם מאצילים ברכה בטרם ילכו להמשיך לפעול את פעולתם בשמי מרומים

עם זה הוא נצחי הוא לא עומד להיכחד בגלות חלילה, גלות שהחלה בסופו של ספר בראשית ותלווה את ההיסטוריה של ישראל לאורך אלפי שנים – אדרבה, עוד יבואו ימים טובים מאילו ועם ישראל ישוב לארצו. וכמו שאמר ירמיהו הנביא פרק ל' י': "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם" 

בחתימת חומש בראשית מבשרת לנו התורה בשורות טובות יחד הבשורות של הפרידה והמוות הכואבים – משברי העבר יכולים לעבור תיקון, ובפרט משברים הקשורים למשפחה כמו שראינו אצל יוסף ואחיו. פטירת האדם מהעולם איננו מבשר את סופו והוא ממשיך להתקיים על ידי בניו וצאצאיו, וכך היא המציאות ההיסטורית שבה ישראל גולים מארצם איננה גזר דין מוות לעם אלא יש תקווה גדולה לימים של אור גדול שהרוע יכלה מהעולם והעולם כולו יתבשם.

תגובות

הוספת תגובה

שם
תוכן התגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה ותפורסם לאחר בדיקה של צוות האתר.