בפרשת השבוע שלנו פרשת תולדות אנו פוגשים שני אחים יעקב ועשו שיצאו מבטן אחת וגדלים בבית אחד אך בכל זאת הם שונים זה מזה בכל מהותם.
יעקב ועשו מייצגים שני עולמות שונים ומנוגדים עוד מבטן אמם יש התגששות פנימית ואחר כך בלידה כאשר יעקב אוחז בעקבו של עשו ומנסה להקדימו. אך בהמשך החיים הניגודיות ביניהם מתבררת בהתאם למהותם כמו שכתוב: "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים"
בבראשית רבה סג, י' מובא: רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית (סוג של שיח קוצני) שהיו גדלים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו. כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים.
אמר רבי אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר "ברוך שפטרני מעונשו של זה"
לכל ילד יש טבע בו הוא נולד וככל הנראה כל ילד צריך לקבל חינוך שונה ולא שווה.
על הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" אומר הגר"א בביאורו לספר משלי: חנוך לנער כשהוא עוד נער ואז גם כשיזקין לא יסור. והעניין: כי האדם אי אפשר לו לשבור דרכו, כלומר מזלו שנולד בו... וזה שאמר 'חנוך לנער על פי דרכו', דרך מזלו וטבעו, כך תחנכהו לעשות מצוות, ואז גם כשיזקין לא יסור ממנה, אבל כאשר תעבירהו על מזלו, עתה ישמע לך מיראתו אותך, אבל אחר כך, בעת יוסר עולך מעל צווארו, יסור מזה, כי אי אפשר לו לשבור מזלו. החכמה היא לדעת לנתב את הכוחות שאיתם הוא נולד לדברים חיוביים ולא לנסות לשנות את טבעו.
הגמרא במסכת שבת קנ"ו ע"א מביאה: שמי שנולד במזל מאדים, יש לו עתיד של שופך דמים, אבל אם ינתבו את הכוחות שלו לכיוונים חיוביים, זה יכול להצליח דהיינו לכוון את הילד שיהיה שוחט או מוהל.
מוהל זו עדינות שהרי הוא נפגש עם הטוב שבילדות ומסיר את ערלת החיים, שחיטה זה קצת יותר גס אך בודאי שזה זיכוי הרבים באכילת מאכלות כשרים.
ועכשיו אולי אפשר להבין את הפלא מדוע יצחק אהב את עשו כי את יעקב בודאי הוא אהב שהרי הוא איש תם יושב אוהלים ממשיך את דרכו ואת דרך הסבא אברהם. וכך כותב הספורנו: ויאהב יצחק את עשו - גם את עשו, אף על פי שידע בלי ספק שלא היה שלם כיעקב"
וכך כותב רבינו האורח חיים הקדוש:
וטעם יצחק שהיה חפץ לברך עשיו הרשע, כי חשב שבאמצעות הברכות יתהפך למידת הטוב ויטיב דרכיו, כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע, והיה משתדל עמו להטיב, ואפשר שהיה מועיל.
פרשה זו היא מפתח לחינוך, יצחק מלמד אותנו שיעור בחינוך ילדים. כמו שלא כל האצבעות שוות כך הילדים לא נולדים שווים ואפילו שקבלו אותו חינוך בבית והלכו לאותו תלמוד תורה יש טבע באדם מעת לדתו שמושך אותו למהותו. על ההורים לדעת לזהות זאת אצל ילדיהם ואין חינוך שווה לכולם.
כל ילד הוא עולם מלא שחייבים לתת לו את היחס וההשקעה בהתאם לטבעו ומהותו עלינו ללמוד את הנפש של הילד, ולהתאים לו את הצרכים המנטלים, כי מבלי זה לא נוכל לחנך אותו. וכך הילד יוכל לקבל את הכלים הדרושים לו להצלחתו בחיים.
תגובות