פרשתנו מציינת כי "אנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד", ו"חטאתם כי כבדה מאוד" בתלמוד ובמדרשים אנו קוראים על סיפורים מסמרי שיער שאירעו בסדום, סיפורים המסמלים חיים של חטאים ושחיתות – הן בין אדם לחברו והן בין אדם לבוראו.
סדום מבטאת את החטא, הרוע והשחתת המידות. העונש שקיבלו אנשי סדום בהפיכת העיר והשמדתה, מעיד על כך שהמצב כבר לא ניתן היה לתיקון
ראינו את הזימה שהייתה שם תושבי העיר דורשים מלוט, שיוציא אליהם את אורחיו, כדי שישכבו אותם משכב זכר.
במדרש רבה נ': מסופר על אותה ריבה (נערה) שנתנה פת לעני, וכשגילו זאת תושבי העיר, הביאו את הנערה לשופטים, ופסקו השופטים, שיש לנערה משפט מוות על אשר עזרה לעני. נפסק דינה, שימשחו אותה בדבש מכף רגלה ועד קודקודה, ובאו הדבורים ועקצו את כל בשרה, ותעל צעקתה השמימה.
בתוספתא בסנהדרין י"ג מובא: שאנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, מפני שהיו רעים וחטאים בגילוי עריות ובעבודה זרה ובשפיכות דמים. וגם באליה רבה כ"ט מובא שאנשי סדום, גסות הרוח הייתה בהן ובה נעקרו מן העולם.
הקב"ה מחליט להשמיד את העיר סדום בשל התנהגותם הרעה. הוא שולח מלאכים את לוט, אחיינו של אברהם כדי להוציאו מן העיר. לוט מכניס את המלאכים, האורחים, כפי שלמד מאברהם, אך תושבי העיר סדום אינם מבינים את התנהגותו הטובה החריגה בעיר ומנסים להוציא את האורחים ולהתעלל בהם. המלאכים מכים את תושבי סדום בסנוורים (עיוורון) ומוציאים את לוט ומשפחתו מן העיר
יש להבין, במה התייחדה סדום? האם לא היו אומות בארצות אחרות שהרשיעו לא נענשו כסדום?
הרמב”ן י"ט, ה' מסביר: שאכן היו גם ארצות אחרות שהרשיעו כסדום, ומה שנענשה סדום לבדה ולא אחרים עמה, הוא משום מעלת ארץ ישראל. החטא בארץ ישראל חמור מחטא במקום אחר, מחמת מעלתה.
רבי יצחק עראמה, בחיבורו הידוע “עקידת יצחק” כתב שסדום התייחדה בכך שהרוע היה אצלה לחוק, לאידיאולוגיה. דהיינו, אמנם נעשו חטאים חמורים גם במקומות אחרים אך בסדום, הרוע עצמו היה קבוע בחוק כדרך חיים, ובכך התייחדה סדום דווקא.
במסכת אבות מובא: "האומר שלי – שלי, ושלך – שלך, זו מידה בינונית; ויש אומרים זו מידת סדום." שכן אמירה כזו, למרות שהיא צודקת מעיקרה, יכולה להוביל אדם לתהומות של חוסר מוסריות ואי אכפתיות מהאחר.
ארץ ישראל לא יכולה לסבול את הרוע וחוסר מוסריות וביחוד רוע כזה שהוא דרך חיים. אנו רואים את האכזריות של ישמעאל כלפי ישראל אכזריות של פראי אדם שרק צורה של אדם יש להם אך מהותם האמתית היא פרא.
וכדברי הרמב"ן הכל שונאין אותו ומתגרין בו והנכון כי פרא אדם שיהיה איש פרא למוד מדבר, יצא...ויטרוף הכל והכל יטרפוהו, והעניין על זרעו שיגדל ויהיו להם מלחמות עם כל העמים...ידו בכל, שינצח בתחילה כל הגויים ואחר כך יד כל בו – שינוצח.
גם רבינו הרמב"ם תיאר באגרת תימן: "אומה זו שהיא אומת ישמעאל שרעתם חזקה עלינו והם מתחכמים להרע ולמאוס אותנו ושלא עמדה על ישראל אומה יותר אויבת ממנה ולא אומה שהרעה בתכלית הרעה לדלדל אותנו ולהקטין אותנו ולמאוס אותנו כמוהם".
הגיע הזמן, לנצח את הרוע. "עת הזמיר הגיע" עת זמיר של אותם העריצים אנו מייחלים שהרשעה תיכרת מהעולם במהרה ומתוך החושך הגדול תזרח השמש, אור חדש של גאולה יאיר על העולם כולו ונזכה לגאולה שלמה במהרה.
תגובות