אפליקציית אנגלס
יותר כיף באפליקציה!
הורדת האפליקציה
המשך באתר הרגיל
דלג לתוכן העמוד

מבאר טוב-י'ה לפרשת כי תבוא

השמחה בעבודת ה' - פרשת השבוע מאת הרב אביאל עמר


בפרשתינו מוזכרת המילה "שמחה" והיא חוזרת על עצמה כמה פעמים ואין זה לחינם אלא באה התורה ללמדנו משהו 

אורח חיים הקדוש אומר "אין שמחה אלא בישיבת ארץ ישראל", ולכן כאשר עם ישראל מגיע אל הארץ זו ודאי שמחה על כך שזוכה לרשת את הארץ ולשבת בה "והיה כי תבוא אל הארץ" - אין והיה אלא שמחה. התורה מצווה את האדם להביא מראשית כל פרי האדמה "הביכורים" לשים בטנא וללכת אל בית המקדש אל הכהן ולהודות על כל הטוב שהקב"ה נותן -"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך יי' א-לוהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך"

בעל הטורים מסביר "ושמחת בכל הטוב" ובסמוך אליו כתוב הפסוק "כי תכלה לעשר", שבשביל המעשר - תשמח בכל הטוב כמו שדרשו "עשר בשביל שתתעשר". וממשיך בעל הטורים ואומר "הטוב עולה כ"ב (בגימטריא) בשביל התורה שנתנה בכ"ב אותיות".

וכן התורה מגלה לנו את סיבת הקללה: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ… תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל".

רבינו הרמב"ם בהלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח כותב: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר (דברים כ"ח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב"

ועוד כתב רבינו הרמב"ם באופן כללי על השמחה כערך עצמי בהלכות דעות: "לא יהיה אדם בעל שחוק ומהתלות ולא עצב ואונן אלא שמח" ובסיום דבריו כתב "כללו של דבר ילך במידה בינונית שבכל דעה ודעה, עד שיהיו כל דעותיו מכוונות באמצעות" 

רבנו האר"י הקדוש אמר לתלמידו רבי חיים ויטאל זצ"ל, שכל מה שזכה לקרבת אלוקים גדולה מאד ולגילוי סודות התורה, שאפילו תנאים ואמוראים לא קבלו רשות לגלות – הוא מפני שהתאמץ לקיים את כל מצוות ה' מתוך שמחה, וכיון שהתאמץ בכך – השרה עליו ה' יתברך את שכינתו.

שהרי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה כדברי הגמרא במסכת שבת ל' ע"ב:... שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצווה, שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'.

האופן שבו האדם מקיים את המצוה מעיד על הכבוד שאדם רוחש למי שציווהו על המצוה - הקב"ה, מלכו של עולם וגם מעידה על החשיבות שרוחש למצווה עצמה ולכן השמחה היא יסודית בעבודת ה' אדם שלא שמח הוא בעצם עובד את עצמו ולא את אלוקיו, מקיים את המצוות "כמצוות אנשים מלומדה" וזהי דרגה ממש נמוכה כמו שהגדיר זאת בספר לב אליהו ...וכשם שכשהיה ילד מובן שכל מחשבתו היתה על צעצועיו ומשחקיו, וקיום המצות לא עשאם אלא כדי להפטר מעונש ולגמור אותם בכדי שיוכל לחזור לעסקיו - כך אדם זה, מתוך הרגלו שהתרגל מנעוריו - הוא עושה כן גם עתה לאחר שנתבגר ונתגדל בשנים ונהיה לבר דעת, חוטף - באמצע עסקיו וטרדותיו בענייני עולם הזה - קצת גם עולם הבא לפי דעתו, במצות ומעשים טובים, ותפלה, וברכות על כל דבר, וכל זה בלא הנאה ותענוג - רק הרגל נעשה טבע שני, והולך הוא יום יום כפי הרגלו...

   

תגובות

הוספת תגובה

שם
תוכן התגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה ותפורסם לאחר בדיקה של צוות האתר.