אפליקציית אנגלס
יותר כיף באפליקציה!
הורדת האפליקציה
המשך באתר הרגיל
דלג לתוכן העמוד

מבאר טוב-י'ה לפרשת נשא

"חכם עיניו בראשו" - על ההבדל בין נזירות לזהירות. פרשת השבוע מאת הרב אביאל עמר


בפרשת במדבר נמנו בני משפחת קהת שנשאו את הארון וכלי הקודש, ובפרשתנו נמנים בני גרשון הנושאים את יריעות המשכן ומכסהו, ובני מררי שתפקידם היה נשיאת קרשי המשכן יתדותיו ואדניו. 

פרשת במדבר ונשא רואים סדר ומסגרת כל שבט חונה באותות לבית אבותם ידוע מי ראשון מהשבטים בנסיעתם, כל דבר ברור כל שבט וחלקו בבניית המשכן בפירוקו וכמובן בנשיאתו.

ובפרשתנו ישנם שתי דוגמאות ליציאה מהסדר ויציאה מהמסגרת אישה סוטה, ופרשת נזיר

פרשת סוטה מתארת משבר של אמון בין בעל לאשתו, האיש מעלה חשד כי הלכה עם איש אחר, זאת לאחר שהוא כבר הזהיר אותה להתרחק מאותו אדם ויש לו גם עדים שמחזקים את טענתו. האישה מנגד, דוחה את האשמות הבעל וכך נוצר משבר של אמון ביניהם ובעיית שלום בית חמורה. הפתרון שהתורה נותנת בשביל שלום בית הוא בדיקה ע"י המים המאררים הכהן כותב את שם ה' ומוחק אותו לתוך המים ואת זה נותן לאשה לשתות היה וחטאה האישה – היא והבועל ימותו. לא חטאה – תצא נשכרת, ומקבלת הבטחה מהקב"ה "ונקתה ונזרעה זרע" יפקוד אותה ה' בפרי בטן.

דוגמא נוספת ליציאה מהמסגרת המקובלת היא נזיר דהיינו אדם שגזר על עצמו נזירות הפריש והדיר את עצמו מתענוגות העולם הזה, וכל זאת בשביל לעבוד את הקב"ה בצורה שלמה. עליו נאמר "עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַה’, קָדֹשׁ יִהְיֶה” התורה מגדירה אדם זה כקדוש אך בהמשך הפרשה אנו רואים שבסיום ימי הנזירות על הכהן להביא קורבן חטאת מסבירה התורה: “וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ”. אותו אדם בנזירותו “חטא על הנפש”. חייב הוא להביא כפרה על כך, שהוא ציער וסיגף את עצמו בדברים שהתורה לא חייבה אותו.

על אף שהאדם רוצה להתקדש ולעשות הכול לכבוד הקב"ה הסטייה מהדרך המקובלת והברורה שמה אותו בהגדרה בעייתית הוא נע בין קדוש לבין חוטא. אם הנזירות הייתה מצב אידיאלי התורה הייתה מחייבת אותנו במצווה מפורשת להתנהג כך להסתגף ולהתנזר אך זה באמת לא כך.

ביאור הדברים הוא כך: הדרך והמסגרת המקובלת על פי הנחיית התורה היא הרצויה ועל פיה צריך ללכת כל החיים ובתוך המסגרת להתעלות ולהגיע להשגות ולעבוד את ה' בשלמות, אך לעיתים צריך גם לסטות מהדרך ומהמסגרת המקובלת לכיוון חיובי והיא על מנת לשים סייגים וגדרות כדי לא לפול במקומות לא רצויים.

דרשו חכמים בגמרא במסכת ברכות דף ס"ג ע"א: “תניא רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין” היין מלהיב את האדם ומטשטש את השכל הישר ואסור לתת לרגשות להדריך את האדם אלא "חכם עיניו בראשו" יש להשתמש בשכל לבחינת כל מעשה שאדם עושה.

אך יחד עם זאת אם רואה אדם קלקולים ומעשים לא טובים חובה עליו להתנזר מכל ההשפעות המקלקלות ישים אדם לעצמו מחסומים וגדרות אפילו יותר ממה שנצטווינו וזאת על מנת להינצל וזאת הדרך המותרת ואין זו נזירות אלא זהירות....

תגובות

הוספת תגובה

שם
תוכן התגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה ותפורסם לאחר בדיקה של צוות האתר.