אפליקציית אנגלס
יותר כיף באפליקציה!
הורדת האפליקציה
המשך באתר הרגיל
דלג לתוכן העמוד

מבאר טוב-י'ה לפרשת ויגש

פרשת השבוע ודבר תורה לצום עשרה בטבת מאת הרב אביאל עמר. שבת שלום


בפרשת ויגש יוסף מתגלה אל אחיו, הגיע הרגע של גילוי האמת "ולא יכול יוסף להתאפק" יוסף מוריד את המסכה ומתגלה הזהות האמיתית של המשנה למלך מצרים. "אני יוסף אחיכם... ועתה אל תעצבו"  יוסף מבין שיש סיבה ומסובב ארציים, אנושיים וטבעיים  אך זה חלק מתוכנית כללית של ה' לנהל את העולם.

למרות שיוסף מודע להתנהלות האירועים על פי המישור האלוקי-רוחני אך הוא לא מודע לתוכנית האלוקית הרחבה יותר שכל מטרת הירידה שלו למצרים, היא לא רק כדי לדאוג למשפחתו בשנות הרעב, אלא היא חלק מתוכנית גדולה ורחבה יותר שנאמרה לאברהם אבינו ב"ברית בין הבתים" – "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה... ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.
וכאן מתחילה הגלות הראשונה של עם ישראל.  הגמרא במסכת שבת דף פ"ט עמוד ב' : "אמר רבי יוחנן: ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו דכתיב, 'בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה'  

ובמדרש תהלים מזמור ק"ה המשילו משל: אמר ר' פנחס הכהן [בר המא]: משל לפרה שהיו מבקשין למשוך אותה למקולין שלה, ולא הייתה נמשכת, מה עשו, משכו בנה תחלה, והייתה רצה אחוריו, כך קודם שבא יעקב למצרים כמה מנגנאות (עצות / תחבולות) נעשו, שיעשו אחי יוסף כל אותן הדברים, כדי שירד יוסף למצרים, ואחרי כן ירד יעקב אחריו למצרים" 

יעקב פוחד מן הגלות, והקב"ה צריך לעודדו שלא יפחד מרדת למצרים, ומבטיח לו "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה" השכינה תרד עמם לגלות, ומשם גם יגאלו - "וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה"
"ותחי רוח יעקב אביהם" – רש"י פירש ששרתה עליו שכינה שפירשה ממנו כאשר נתבשר כי עוד יוסף בנו חי כי אין השכינה שורה מתוך עצבות. השמחה מלאה את לבו, וחזרה אליו רוח הקודש. באותם רגעים יעקב אבינו מבין שהמציאות של הסתר פנים, שנראתה איומה וקשה מתבררת כטובה גדולה ובעיקר שיש יד מכוונת ויש מהלך אלוקי רחב שלפעמים לא רואים ויש בה לימוד גדול לבניו כיצד לעבור את הגלויות בעתיד. גלות מצרים, גלות אשור, גלות בבל והגלות האחרונה שלאחר חורבן בית המקדש השני, גלות שנמשכה כ-2000 שנה והחלה להסתיים עם הקמת מדינת ישאל.

היום ערב שבת אנו מציינים את צום עשירי בטבת יום בו בשנת 3336 לבריאת העולם סמך נְבוּכַדְנֶצַאר מלך בבל את חיילותיו על ירושלים היה זה זמן קצר לאחר שהכריע את פרעה נְכֹה מלך מצרים. המצור נמשך כשנתיים וחצי, ובט' בתמוז של שנת 3338 לבריאת העולם נפרצו חומות העיר, ובתשעה באב שרפו את בית המקדש הראשון ואת  היהודים הגלו לבבל בסבל וביסורים.

במדרש זוטא – איכה פרשה א סימן כג: על הפסוק "מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי" נאמר:  לעתיד לבא יבוא הקב"ה לפייסה לכנסת ישראל, והיא אומרת לפניו רבנו של עולם במה אתנחם שלא עשית לי אפילו כבשר ודם, יוסף שהוא בשר ודם אף על פי שגמלוהו אחיו רעות, לא נקם מהם, אלא כשבאו אחיו אצלו כבש רחמיו עליהם, שנאמר "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק" אבל אתה [לא] כבשת רחמיך ממני והנחת אומונתך שכתוב בך "ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן" ואנו זועקים ומתפללים לה' כל יום תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דיברת, וכיסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין,ובנה אותה בנין עולם במהרה בימינו. ברוך אתה ה' בונה ירושלים במהרה בימינו אמן.

לעילויי נשמת צביה בת יחיא ז"ל

תגובות

הוספת תגובה

שם
תוכן התגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה ותפורסם לאחר בדיקה של צוות האתר.