אפליקציית אנגלס
יותר כיף באפליקציה!
הורדת האפליקציה
המשך באתר הרגיל
דלג לתוכן העמוד

מבאר טוב-י'ה לפרשת בראשית

"הכרת הטוב היא הבסיס להתנהלות בחיים בין אדם לחברו" - פרשת השבטע מאת הרב אביאל עמר


תהילות לא-ל עליון לאחר חגי תשרי ושמחת תורה אנו מתחילים מבראשית... לא מ"ההתחלה", אלא מ"הראשית", מהיסודות. ואחד היסודות החשובים ביהדות מצויים בפרשתנו.

לאחר בריאת מעשה בראשית כולם, נברא האדם כנזר הבריאה ביום שישי ערב שבת קודש. ראה הקב"ה כי "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" והחליט לברוא לו אשה, "ויבן יי' א-להים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם".

השליטו הקב"ה כל כל מעשיו "ויטע יי' א-להים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר". אך גם הזהירו: "מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות".

הנחש הקדמוני היה ערמומי ופיתה את האשה לאכול מעץ הדעת באמרו: "כי ידע א-להים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כא-להים ידעי טוב ורע ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל".

באותו היום שנברא באותו היום נצטווה ובאותו היום עבר על ציווי הקב"ה. כדברי חז"ל: נצטווה בשעה התשיעית, ובשעה העשירית עבר, ואילו היה מחכה שלוש שעות עד שבת היה כל פריו קודש.

ואז כאשר הקב"ה קורא לאדם ואומר לו "איכה"? עונה לו האדם "את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא: ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת? ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל". האדם מצטדק וזה דבר טבעי, אך היה עדיף שיודה "חטאתי לה'", אך יש עוד פגם שרואים בהתבטאותו של האדם במדרש נאמר שאדם במקום להכיר טובה על זה שהעמיד לו עזר כנגדו, התרעם על הקב"ה.

לא רק שאדם ראשון העדיף לברוח מאחריות ולהעביר זאת על האישה. למרות שהקב"ה ניסה להוביל אותו להודות בחטאו והקב"ה היה סולח לו, אלא עוד האשים את הקב"ה בזה שנתן לו את האישה.

וזה לשון המדרש: ויאמר האדם: "האישה אשר נתתה עמדי". הקדוש ברוך הוא פתח לו – " המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת?" שהיה רוצה שיתוודה על חטאיו, כי כשיאמר "חטאתי" הקדוש ברוך הוא מוחל לו, אבל לא עשה כן - אלא בטובה שעשה לו הקדוש ברוך הוא שנתן לו את האישה, היה מתרעם על הקדוש ברוך הוא שאמר לו האישה אשר נתתה עמדי וגו' כלומר אתה גרמת לי לחטוא שנתתה לי אישה שנתנה לי מן העץ ואוכל…".

רש"י מסביר כשאמר "האישה אשר נתת עמדי" – "כאן כפר בטובה" לא רק שלא היתה לו את התבונה להודות שקיבל אישה כעזר כנגדו, אלא ראה בה כגורם המפריע לו ומחטיאו.  "כפר בטובה" – שמשמעותה שלא הייתה כאן שום טובה כלל.

הכרת הטוב היא הבסיס להתנהלות בחיים בין אדם לחברו. אין לך מידה מגונה יותר מאשר כפיות טובה וביחוד בחיי הנישואין. ומי שאיננו יודע להכיר בטובה הרבה שהוא זוכה לה מבן הזוג שנתן לו ה' זה חמור מאד. הדבר הבסיסי ביותר שעל בני הזוג להודות זה על עצם בניין בית בישראל להעמיד דורות ולקיים את העולם זו המתנה הכי גדולה לה הם זוכים מבן זוגו ולהכיר לו ולבוראו טובה על כך. מתוך כך, כשישתחרר מהיותו כפוי טובה, יזכה להכיר יותר ויותר גם במעלותיו ובטובותיו הנוספות של בן זוגו ולהודות עליהם.

אדם הראשון היה אמור להכיר  בטובה, שכן הוא טעם את טעם המצוקה הקשה, את הבדידות שבטרם נעשתה לו הטובה אך הוא לא חש את ה"עזר" המהותי והאמיתי שהעניקה לו אשתו, שענתה על הצורך לא להיות לבדו (אחרי שבא על כל חיה ועוף שבעולם ולא נתקררה דעתו). 

כאשר רואים מה הנשים מעניקות לנו ואת המסירות שלהן עבורנו ועבור ילדינו, צער העיבור והלידה והגידול, על כן ראוי לייקרם, ולכבדם. וכן אמרו חכמינו הקדושים בגמרא בבא מציעא דף נ"ט "אוקיירו לנשיכו כי היכי דתתעתרו" (תכבדו ותייקרו את נשותיכם כדי שתהיו עשירים), וכן אמרו בגמרא במסכת יבמות ס"ג "דיינו שמגדלות את בנינו ומצלת אותנו מן החטא"

אחד הדברים המסתתרים מאחרי כפיות הטובה היא הגאווה המונעת ממנו להכיר טובה לזולתו, מפני שבכך הוא מודה שהוא זקוק לחסדי אחרים, ואינו יכול להשיג את הכל בעצמו. כשאדם מכיר טובה לזולתו, נוצר אצלו שעבוד לאותו אדם, דבר העומד בניגוד למידת הגאווה. ואין מידה טובה נאה ומתוקנת יותר מאשר להכיר טובה לאדם שעשה לך, והיא אחד מעיקרי האמונה כחובה עלינו גם לבוראינו.   

 

תגובות

הוספת תגובה

שם
תוכן התגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה ותפורסם לאחר בדיקה של צוות האתר.