אפליקציית אנגלס
יותר כיף באפליקציה!
הורדת האפליקציה
המשך באתר הרגיל
דלג לתוכן העמוד

מבאר טוב-י'ה לפרשת ראה

מרובה מידה טובה ממידת פורענות - פרשת השבוע מאת הרב אביאל עמר


"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת יי' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת יי' אֱ-לֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם"

זה לעומת זה ברא ה' – ברכה לעומת קללה אך מרובה מדה טובה ממדת פורענות: התורה מעדיפה להרחיב בצד הברכה יותר מאשר בצד של הקללה

"בעל הטורים" עומד על השינוי – שבברכה נאמר: "את הברכה", ואילו בקללה נאמר "והקללה". המלה "את" יש בה משמעות של ריבוי והוספה, ללמדנו שהברכה באה בשפע ובהרחבה, בשונה מהקללה שבה לא נאמר "את" - והיא באה בצורה מצומצמת ונקודתית.

אמנם בפרשת בחוקותי המסיימת את ספר ויקרא עולה דבר תמוה כל הברכות מתוארות ב- 10 פסוקים בלבד והקללות ב- 28 פסוקים. וגם בדברים פרק כ"ח רואים 14 פסוקים של ברכות ו- 53 פסוקים של קללות. מדוע יש יותר קללות מברכות?

מתרץ זאת רבינו אברהם אבן עזרא ויקרא כ"ו פסוק י"ג : "וריקי מוח אמרו כי הקללות רבות מהברכות, ולא אמרו אמת. רק נאמרו הברכות כלל ונאמרו בקללות פרטים לירא ולהפחיד השומעים. והמסתכל היטב יתברר לו כדברי"... זאת אומרת שיש באמת יותר ברכות אך הקללות נכתבו ביתר פירוט דברים שחוזרים על עצמם בכמה צורות בכדי להרתיע אותנו מן החטא.

בתוספתא של מסכת סוטה פרק ד', א':  "מרובה מדת הטוב ממידת הפורענות על אחת מחמש מאות" במדת הפורענות כתוב (שמות לד’): "פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים". ובמדת הטוב כתוב (שמות לד’): "ועושה חסד לאלפים"

אפשר לראות שאת העוון של האבות הוא פוקד על 1. בנים 2. בני בנים 3. שלשים 4. רבעים. (סה”כ 4 שמקבלים את הפורענות). לעומת זאת את החסד הוא עושה לאלפים (כמה אלפים, המינימום האפשרי הוא 2,000). החסד שהשם עושה ל2,000 לפחות יוצא פי 500 מהפורענות של ה - 4.

לומר כשהקב"ה נותן לאדם שכר, הוא נותן לו בתעריפים גבוהים מאוד, אך כשהוא נותן עונש - נותן במינימום ההכרחי לצורך תיקון נשמתו. אילו היינו יודעים איזה פגם וקלקול גורם החטא בעולמות העליונים, היינו מבינים עד כמה העונש ביחס לעבירה הוא קטן.

כמו שהזכרנו בפרשת "בחוקותי" יש פסוקים של "ברכות" ופסוקים של "קללות". פרשת הברכות נפתחת באות א' - "אם בחוקותי תלכו", ומסתיימת באות ת' – "ואולך אתכם קוממיות" .ואילו פרשת הקללות נפתחת באות ו' -    "ואם לא תשמעו", ומסיימת באות ה' – "ביד משה". על כך אומרים חז"ל במדרש תנחומא בפרשתנו "הברכות יתירות על הקללות". לכן גם כאן בפרשתנו נאמר: "את הברכה" – לרמוז לשפע הברכות מא' ועד ת', אך בקללה נאמר "והקללה" – לרמוז לכך שהקללות מצומצמות למרחק הקטן שבין האות ו' לאות ה'.

בעולמנו המציאות היא שאין דבר שלם תמיד יש חסרון כלשהו, אל לצערנו האדם נוטה להסתכל על השלילי ולשים לב לרע ולפעמים כבר האדם חושב שהכל רע וכל המציאות פגומה. באים חז"ל ומלמדים אתנו שמרובה מדת הטוב ממידת הפורענות, מסר גדול יש בפרשתינו ראשית שהעולם מלא בטוב, יש הרבה ברכה וגם אם לפעמים שי "קללה" היא מועטת. ושנית הקב"ה רוצה להשפיע עלינו טובה וברכה אך זה תלוי במעשינו "את הברכה אשר תשמעון" ולכן את המציאות צריך לראות בפרופורציות הנכונות.

 

תגובות

הוספת תגובה

שם
תוכן התגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה ותפורסם לאחר בדיקה של צוות האתר.