אפליקציית אנגלס
יותר כיף באפליקציה!
הורדת האפליקציה
המשך באתר הרגיל
דלג לתוכן העמוד

מבאר טוב-י'ה לפרשת דברים וט' באב

הטוב הפנימי שבתשעה באב עדיין חבוי. הוא בהעלם ויתגלה במהרה בגאולה הקרובה. פרשת השבוע מאת הרב אביאל עמר


ידוע מה שכתב הטור, ועוד מרבותינו שכל אירוע שחל במהלך השבוע, יש לו קשר לשבת שלפניו.

הטור ושו"ע סימן תכ"ח מביאים את זה לגבי סימנים לקביעת המועדים וקריאת הפרשיות: "פִּקְדוּ וּפִסְחוּ, וְלִמְעֻבֶּרֶת: סִגְרוּ וּפִסְחוּ" (בשנה רגילה: תיקרֵא פרשת "צו" - "פקדו "מלשון פקודה-צו, קודם הפסח – פסחו.  ובשנה מעוברת יש לקרוא פרשת "מצורע ."סגרו" - סגירת המצורע" קודם הפסח ומשמעות "סימן" זה היא שיש לקרוא פרשיות מסוימות בהתאמה לזמן. 

ולכן אם פרשת דברים תמיד יוצאת לפני תשעה באב, משמע, שיש קשר בין הפרשה לבין תשעה באב. ובהמשך יש סימן נוסף: "צומו צלו" שתשעה באב "צומו" היא לפני "צלו"(תפילה) לפני פרשת ואתחנן.

הכלי יקר בחבורו עיר גבורים פרש על צד הרמז את הקשר בין תשעה באב לפרשת דברים: "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ".

כותב הכלי יקר -  אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב. אחד עשר יום שמתאבלים על חורבן הבית. תשעה ימים - בחודש אב, עוד שני ימים נוספים - י"ז בתמוז ועשרה בטבת. סה"כ 11 יום שמתאבלים על החורבן = אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב.

קשר נוסף של פרשת דברים לתשעה באב שמביא הכלי יקר: כתוב בפסוק בפרשתנו "בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" . רש"י מבאר: בין פארן ובין תפל ולבן" - א"ר יוחנן חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן. אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן שאמרו: "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל" ועל מה שעשו במדבר פארן ע"י המרגלים. "ודי זהב" - הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם שנאמר (הושע ב, י) וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל.

מקשה הכלי יקר על רש"י ואומר: לשון "בין ובין" אין לו שחר וישוב כלל לפירוש רש"י. ולכן הכוונה שמשה רומז על הזמן שבין חטא העגל - י"ז בתמוז, לבין חטא המרגלים - תשעה באב. בפארן היה מעשה מרגלים אשר בו בכו בכיה של חנם והוקבע בכיה לדורות בליל תשעה באב, ותופל היינו העגל אשר עשו. ומוכיח ש"תופל" שייך בעבודה זרה כמו שמצאנו כן בכמה מקומות, בירמיה כ"ג י"ג:" ובנביאי שומרון ראיתי תפלה הנבאו בבעל" וגו'. וכתיב: איכה ב, יד" נביאיך חזו לך שוא ותפל" וגו'

אלו שני הדברים שהביאו עלינו את חורבן בית המקדש, בשני זמנים אלו אבדו ישראל שניהם כאחד, ואם כן אל מי ינוסו לעזרה? כי בי"ז בתמוז שעשו העגל בו ביום נזורו אחור ופנו אל ה' יתברך עורף ולא פנים בחודש שמזלו סרטן שדרכו לילך לאחוריו כך נזורו אחור ואז איבדו ההצלה הבאה מפאת ההשגחה. ובט' באב היה מעשה המרגלים ועל "בין... ובין", נאמר בפסוק(איכה א, ג) כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים. 

מובא באיכה רבה א':"אֵיכָה יָשְׁבָה" שלשה נתנבאו בלשון איכה משה ישעיה וירמיה משה אמר: דברים א, יב: "איכה אשא לבדי "ישעיה אמר: "איכה היתה לזונה" ירמיה אמר: "איכה ישבה בדד"  אמר רבי לוי משל למטרונה (אישה מכובדת) שהיו לה שלושה שושבינין אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בניוולה.

כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם ואמר: "איכה אשא לבדי טרחכם" ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר :"איכה היתה לזונה" ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר: "איכה ישבה"

משה רבינו אומר את תוכחתו מעומק אהבתו אליהם, "תוכחת מגולה ואהבה מסותרת", וגם בתוכחתו נשמעת אהבתו אליהם. גם כשהנביא ישעיה מוכיח את עם ישראל, מודגש בתוכחתו שלא מחמת חטאם נענשו ישראל, אלא מגודל מעלתם. וגם הנביא ירמיה עם כל התוכחה אומר "זכרתי לך חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", "קודש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אכליו יאשמו רעה תבוא אליהם נאם ה'"… ומשקיבלו תוכחתו ב"ואלה הדברים"… ברכם ב"יוסף ה' עליכם"…עד לברכה הגדולה ב"וזאת הברכה".

עם ישראל לא שוכח את צרות החורבן והגלות והוא מצפה לעתיד הטוב המובטח לו כי רב שבענו יסורים. אנו משוועים לצאת מן הגלות מיד וזועקים: "רב לך שבת בעמק הבכא" ומבקשים "קומי צאי מתוך ההפיכה" אנו מתחננים שה' יגאל את השכינה, ויהפוך יום זה לששון ולשמחה. יום זה הנקרא "מועד" ולא אומרים בו תחנון, כי משיח נולד בו. 

הטוב הפנימי שבתשעה באב עדיין חבוי. הוא בהעלם ויתגלה במהרה בגאולה הקרובה בעגלא ובזמן קריב.    

תגובות

הוספת תגובה

שם
תוכן התגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה ותפורסם לאחר בדיקה של צוות האתר.