אפליקציית אנגלס
יותר כיף באפליקציה!
הורדת האפליקציה
המשך באתר הרגיל
דלג לתוכן העמוד

מבאר טוב-י'ה לפרשת חקת

בא לכלל כעס בא לכלל טעות - פרשת השבוע מאת הרב אביאל עמר


בפרשתנו מסופר על חטאם של משה ואהרון, וחטא חמור שבגינו לא נכנסו לארץ ישראל ויש להבין את העניין

"וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן: ... וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ: וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִםוַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם:" 

הרמב"ם בהקדמה לפרושו על פרקי אבות מסביר מה היה חטאו של משה רבנו "וחטאו, עליו השלום, היה, שנטה אל אחד משני הקצוות במעלה ממעלות המידות, והיא הסבלנות, כאשר נטה אל הכעס, באומרו: "שמעו נא המורים". דקדק ה' עליו שיהיה איש כמוהו כועס בפני קהל ישראל, במקום שאין ראוי בו הכעס. (סוף פ"ד משמנה פרקים)

בויקרא רבה פרשה יג סימן א' אמר רב הונא: בשלשה מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה, ואלו הן: בשבת ובכלי מתכות ובאוֹנָן וכו'... הכעס גרם למשה רבינו לשכוח תורה ולשכוח הלכות כי הבא לכלל כעס בא לכלל טעות. ורש"י שם בעניין כלי מדיין מסביר שהכעס גרם למשה לטעות גם בעניין ההכאה בסלע.

השורש של חטא מי מריבה, וכעסו של משה, אמירת "שמעו נא המורים", שהביאה הכאת הסלע, הוא תוצאה של קפדנות וכעס. שהיה ראוי להיות בדיבור ובפיוס ואין מקום לתגובה של כעס. כי הכעס בכל מקום הוא פסול וכבר הפליגו רבותנו ואמרו: מסכת פסחים דף סו עמוד ב' ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא – חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא – נבואתו מסתלקת ממנו. וכן "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה". ובמסכת אבות פרק ה' משנה י"א: ארבע מדות בדעות: 1. נוח לכעוס ונוח לרצות, יצא שכרו בהפסדו 2. קשה לכעוס וקשה לרצות, יצא הפסדו בשכרו. 3. קשה לכעוס ונוח לרצות, חסיד. 4. נוח לכעוס וקשה לרצות, רשע.

את השלמת העניין והבנתו מוצאים אנו בפסוק בפרשתנו: "עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְהוָה אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן" הגמרא במסכת קידושין בדף ל' ע"ב:" אמר רבי חייא בר אבא: אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר: (במדבר כא) "את והב בסופה", אל תקרי בסופה (ו' שרוקה, פ' קמוצה) אלא בסופה (ו' בחולם, פ' קמוצה, ה דגושה. רש"י מפרש: את והב בסופה - הכי דריש לה ספר מלחמות - מלחמה שעל ידי ספר - אהבה יש בסופה"

אפילו שמתווכחים וכל אחד מתבצר בעמדתו הם נראים כמו אויבים כלפי חוץ בלבד, אבל בלבם הם אוהבים. וכך היא הדרך הכעס מגונה הוא אך אם הוא רק כלפי חוץ ולא אמיתי אלא לצורך חינוך הוא מועיל

במדרש תנחומא, ודברים רבה בפרשת ואתחנן במדרש הפיוס בין משה ובני ישראל ערב מותו: "אמר להם לישראל: הרבה ציערתי אתכם על התורה ועל המצוות, ועכשיו מחלו לי. אמרו לו: רבינו אדונינו מחול לך. אף ישראל עמדו לפניו ואמרו לו: משה רבינו, הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טורח, מחול לנו, אמר להם: מחול לכם". ואז שככו הכעסים והתפייסו על כל המשברים שהיו ביניהם.

תגובות

הוספת תגובה

שם
תוכן התגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה ותפורסם לאחר בדיקה של צוות האתר.