בפרשתינו מופיעה פרשת המועדות, המפרטת את כל החגים והמועדים הקדושים לישראל, ומפורטות המצוות השייכות לכל חג: שבת, פסח, הנפת העומר וספירת העומר, ראש השנה ויום הכיפורים ולבסוף חג הסוכות. התורה מפרטת את כל המועדות שוב בפרשת פנחס שבספר במדבר. כבר חז"ל עמדו על כפילות זו ואמרו (ספרי דברים קכ"ז): "בתורת כהנים (ויקרא) מפני סדרם, בחומש הפקודים (במדבר) מפני קורבן" דהיינו: שפרשתנו מונה את המועדים לשם תיאורם, תוך התאמה למהלך השנה על פי תאריך המועד, ואילו בפרשת פנחס חוזר הכתוב ומונה את המועדות ומתמקד בקורבנות המוספים שיש להקריב בכל מועד ומועד.
בפרשתנו יש נקודה מעניינת המתארת את סמכותם של חכמי הדור בקביעת הזמנים ובהחלטתם מתי יהיו החגים. "וַיְדַבֵּר יי' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יי', אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ–אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי " רב פפא במסכת ראש השנה כ"ד ע"א אמר: "אשר תקראו אתם", תקרא בו כאילו היה כתוב "אַתֶּם". מדובר במועדי ה', אבל מי שקובע אותם הם בני ישראל.
ידועים דברי הגמ' אשר מחלקת בין השבת ובין המועדים לגבי נוסח הברכה. בשבת יש לברך: "מקדש השבת", ואילו במועד: "מקדש ישראל והזמנים". אם חג חל בשבת, הרי שמברכים: "מקדש השבת, ישראל והזמנים". טעם הדבר הוא, ששבת "קביעא וקיימא", השבת קיימת ללא מעורבות של ישראל, ואילו המועדים כולם קשורים מהותית בקידוש החודש על ידי ישראל, שאז חל ראש חודש וממנו מתחילים לספור עד תאריך החג המוזכר בתורה, ועל כן מקדימים את קדושת ישראל לקדושת המועד.
בגמרא בבא מציעא מובא הסיפור של רבי אליעזר וחכמים לגבי תנורו של עכנאי (תנור העשוי מחוליות) אם מקבל טומאה או לא בגמרא כתוב שבאותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו ולא הועיל הנס של החרוב, אמת המים, כתלי בית המדרש ואף שיצאה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. - מאי לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול..." ומאז התורה על הארץ וניתנה להכרעת הרוב "אחרי רבים להטות".
את כוחם של חכמים רואים גם בדבר שיש לו משמעות לגבי הקב"ה והמלאכים, שזהו לקבוע מתי יהיה ראש השנה שזהו יום הדין ובו הקב"ה דן את ישראל ואת כל העולם, כל זה תלוי בהחלטתם של ישראל כמו שמובא במדרש ילקוט שמעוני: תני ר' אושעיא גזרו בית דין למטה היום ראש השנה, אומר הקב"ה למלאכי השרת העמידו בימה ויעמדו סנגוריא ויעמדו סקיפטורין (סופרים) שגזרו בית דין למטה ואמרו היום ראש השנה... נשתהו העדים מלבוא, הקב"ה אומר למלאכי השרת העבירו בימה העבירו סניגוריא ויעברו סקיפטורין שגזרו בית דין למטה ואמרו למחר יהיה ראש השנה, מאי טעמא "כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב"
וזהו עומק העניין שהתורה "לא בשמים היא" וכמו שכתב בעל 'קצות החושן' בהקדמתו לספרו לא ניתנה למלאכים אלא לבני אדם אשר על הארץ, התורה ניתנה לנו כבני אדם, ויש להסתכל עליה בעיניים אנושיות, ולמצוא בה תועלת המובנת לנו כבני אדם. ועל האדם מוטלת הרשות לחדש את ההלכות בכל חדריה, לרבות הפרשיות הפחות מובנות שבה כפי הכרעת השכל האנושי.
שבת שלום, הרב אביאל עמר
תגובות