אפליקציית אנגלס
יותר כיף באפליקציה!
הורדת האפליקציה
המשך באתר הרגיל
דלג לתוכן העמוד

מבאר טוב-י'ה לפרשת האזינו

"הקשר" בין ישראל לקב"ה הוא אהבה ואמונה שאינה תלויה בדבר. פרשת האזינו מאת הרב אביאל עמר

הרב אביאל עמר   •  

ביומו האחרון של משה רבינו מבקש מהשמים והארץ להיות עדים לדבריו "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי". פרשת "האזינו" נקראת גם בשם "שירה", בפרשת "וילך" כתוב וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" פרק ל"א, יט

אומר על זה רש"י: את השירה הזאת = "האזינו השמים" עד "וכפר אדמתו עמו". בשירה זו מצאנו הרבה פסוקים קשים שנאמרו כלפי עם ישראל "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" (פסוק ו'), "וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹ-הַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ" (פסוק ט"ו) ועוד הרבה ביטויים דומים. בנוסף, בתוך השירה יש הזכרת הכעס והעונש הגדול שיהיה: "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם" ויש להבין האם זאת ההגדרה של "שירה" – פורענות ותוכחות.

בשירה זאת לא מוזכר בפירוש האומר, בניגוד לשאר השירות בהם נאמר מי אמרם כמו שכתוב "אז ישיר משה ובני ישראל", "ותשר דבורה"  בספר פירושי תורה לתלמידו של המהר"ם מרוטנבורג מובא: משום שבשירת האזינו ישנה תוכחה ודברי מוסר ומשום כך לא רצה הכתוב להטביע את שמו של משה על כך. שירת האזינו אמנם כתובה בצורה של שירה - אריח ולבנה, אך אינה שירה במובן הרגיל. שירה זו לא רק שרים אלא לשירה זו יש "להאזין" גם אם יש בה דברים לא נעימים שהם תוכחות, עלינו להקשיב. לאדם יש שתי אוזניים ופה אחד וזה מלמד אותנו שעלינו להקשיב יותר מאשר לדבר.

הקב"ה מתנחם על הרעה בגלל שזה גורם לחילול שמו של ה', ובגלל שאי אפשר יותר לעמוד בצרות ובייסורים כמו שכתוב "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".   רש"י מבאר "לאותו הזמן ישבחו אומות העולם את ישראל: ראו מה שבחה של אומה זו שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם לא עזבוהו, יודעים היו בטובו ושבחו"   כשיראו הגויים איך למרות כל הקשיים והייסורים, יש לעם ישראל קשר חזק עם הקב"ה – הם משבחים את ישראל.

למה זה שבח כל כך גדול כי "הקשר" בין ישראל לקב"ה הוא אהבה ואמונה שאינה תלויה בדבר! – זאת היא שירת "האזינו" גם מצד הקב"ה: למרות כל הכעס הגדול והעונשים הכבדים – הוא לא דוחה את ישראל או מחליף אותם בשום אומה ולשון אחרים, ואנחנו לעולם לא עוזבים אותו.

ובכל פעם שיש תקופה קשה "והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד...". כל פעם, בעת נפילת הרוח או ברגעי יאוש, מפנה היהודי את מבטו אל השירה ושואב ממנה כוחות. בה נמצא סוד קיומו של העם היהודי וגורלו המיוחד השונה מכל העמים על פני תבל, שיש בה הפחת תקוה לעתיד טוב יותר - באחרית הימים. וכפי שמצאנו במדרש (ספרי) ; "גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה לעולם הבא"

תגובות

הוספת תגובה

שם
תוכן התגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה ותפורסם לאחר בדיקה של צוות האתר.