אפליקציית אנגלס
יותר כיף באפליקציה!
הורדת האפליקציה
המשך באתר הרגיל
דלג לתוכן העמוד

שיר תקווה

שיר ערגי מתמודדת עם הרבה אתגרים, למרות הכל- החלום שלה הוא לשיר ולשמח אנשים.

הודיה כהן   •  

תכירו שיר ערגי, בת 19, תושבת קריית מלאכי. את שיר אני מכירה הכרות שיטחית כבר 12 שנים. אני זוכרת את היום בו עליתי לכיתה ו', יועצת בית הספר הגיעה והכירה לנו את שיר שתחל ללמוד בכיתה א' השנה. שיר הייתה בעלת מספר לקויות ובית הספר גייס אותנו לסייע לה ככל הניתן בנוסף לסיוע הממסדי (סייעת רפואית). אני זוכרת שהתנדבתי מספר פעמים וכבר מאז שיר משכה את ליבי.
הסיפור של שיר והתמודדות הלא פשוטה שלה יכולים לתת מקור כח לכולם.

"נולדתי בדיוק לפני 19 שנה, 22 בינואר, בבית חולים קפלן. ההורים נתנו לי את השם מאי" מספרת שיר, "אחרי הלידה אבא שלי נסע הביתה לשמור על אחיי הקטנים. כשאבא שלי חזר לבית החולים למחרת הוא לא מצא את אמא שלי במחלקה, לאחר חיפוש קצר הוא פגש אותה רגע לפני שהיא נכנסת לפגישה עם רופא מחלקת הילודים. הרופא סיפר להוריי שנולדתי עם 3 בעיות: אגן היירכים שלי מפורק, יש לי שני חורים בלב, ואני עיוורת בעין אחת, ולא מממש יודעים מה קורה עם העין השניה.
השבר במשפחה היה גדול. בבית ההורים שמו לב שאני ממצמצת כשמדליקים ומכבים את האור, זה היה מרגש מאוד, כי זה בעצם מרארה שיש לי ראייה כלשהי"

בגיל חצי שנה פנו הוריה של שיר לרב יורם אברג'ל, הם ביקשו ברכה עבור התינוקת הרכה שמתמודדת עם כל כך הרבה אתגרים בחיים. הרב הורה להם להחליף את שמה מ"מאי" ל"שיר", וכן לדחות את ניתוח הלב שתוכנן לאותו הזמן. ניתוח הלב אכן נדחה ונקבע לגיל 11 חודשים בבית החולים שניידר "עברתי את הניתוח ונשארתי באישפוז ובשיקום במשך חודש ימים. החודש הזה היה חודש מאתגר במיוחד הן רגשית להוריי והן פיזית. ההתעסקות היומיומית עם תינוקות בשיקום אינה פשוטה וגם הדברים הבסיסים ביותר הופכים להיות מסובכים כמו למשל מקלחת. היה מאוד קשה לקלח אותי"

איך נראתה הילדות המוקדמת שלך לאחר ניתוח הלב?

הקשיים הומיומיים המשיכו ללוות אותי ואת  המשפחה גם בתקופת הילדות המוקדמת, בגלל שנולדתי עם אגן ירכיים מפורק היו לי על הרגליים חגורות מיוחדות ש"איחו" אותן כדי שאוכל ללכת בעתיד. בגיל שנה וחצי הורידו לי את אותן, והתחלנו בתהליך ההליכה. זה לקח המון זמן והתחלתי ללכת בכוחות עצמי בגיל מאוד מאוחר.

כשגדלת, למדת במסגרות חינוך רגילות?

"מסגרת החינוך הראשונה שלי הייתה בגיל שנה וחצי במסגרת של גן אלי"ע, גן המשלב פעוטות עיווריים ולקויי ראיה. בקריית מלאכי אין מסגרת שכזו והמסגרת הקרובה ביותר המאתימה ללקות שלי הייתה בבאר שבע. למדתי שם איך לתפעל את הגוף שלי למרות הלקות, למדתי לאכול נכון בעזרת כלים, ורכשתי מיומנויות יומיומיות. לאחר שסיימתי את מסגרת ה"מעון" עברתי ללמוד בגן חינוך מיוחד באזור עד לגיל 6. כשהדברים התחילו קצת לזרום נתקלנו במכשול נוסף. בזמן לימודיי בגן הגננת הבחינה שאני לא שומעת טוב, היא נאלצה לחזור על כל דבר מספר פעמים ובשיחה עם ההורים עלו תסמינים נוספים כמו למשל שאני מגביהה את עוצמת הטלווזיה או מתקרבת אליה כדי שאוכל לשמוע. הופנתי לבדיקת שמיעה בה התגלה שאני לקויית שמיעה ברמה קשה והתחלתי להשתמש במכשירי שמיעה. השימוש במכשיר ותקופות ההסתגלות אליו הייתה לא פשוטה אך בעזרתו גילתי צלילים רבים שכלל לא הצלחתי לשמוע קודם בגלל עוצמתם הנמוכה כמו למשל קולות של צעידה"

בכיתה א' נכנסה ערגי לבית ספר רגיל "לקראת העליה לכיתה א' הוחלט שאוכל ללמוד בבית ספר רגיל. אני יודעת שהיתה התלבטות גדולה, ובעקבות המלצות רבות הוחלט שאלמד בבית ספר חב"ד בנות. כיום ממרחק של שנים, אני חושבת שההורים קיבלו החלטה טובה. אני לא יודעת איך היו נראים חיי ללא תקופת הלימודים שם,

איך נראו חייך בבית הספר?

"כאשר בית הספר קיבל את ההודעה על כך שאני מתחילה ללמוד הם עשו הכל על מנת לסייע לי ולהנגיש את בית הספר ללקות שלי. מדרגות בית הספר לא היו מונגשות ולפני בואי הותקן מעקה בצבע צהוב- כדי שאוכל לראות אותו בקלות, הוסיפו גם אמצעים מונעי החלקה במדרגות- פסים שחורים שגם סייעו לי לראות את סיום המדרגה בצורה טובה יותר. בבית הספר הייתי מאוד מוערכת, הרגשתי את זה אבל עדיין היה לי קשה מאוד. הגעתי ממסגרות קטנות ומיוחדות והמעבר לכיתה א' למסגרת רגילה היה חד. לפעמים מצאתי את עצמי לבד כי לא החברה הצליחה להבין את הצרכים שלי ופעמים אני לא הצלחתי לבטא את עצמי בצורה מיטבית הייתה שונה ולפחות בהתחלה הרגשתי שיש קצת רתיעה ממני. למדתי בבית הספר עד כיתה ו' וכהמשך טבעי עברתי לחטיבת הביניים "בית חנה" הנמצאת במתחם בית הספר. שם, עם הזמן, חיי החברה שלי השתפרו. מה שקיבלתי בבית הספר לא הייתי מקבלת בשום מקום אחר לדעתי בבית הספר הייתי מאוד מקובלת אך לצערי כמו לשאר לקויי הראייה שאני מכירה חיי החברה אחרי צהריים נראו אחרת לגמרי והרגשתי בודדה.

איזה סיוע קיבלת בבית הספר?
"במהלך שנות הלימודים קיבלתי סיוע של סייעת רפואית שסייעה לי לאורך כל היום הסייעת ליוותה אותי מכיתה א' ועד י"ב. בתיכון קיבלתי סייעות-סטאז'ריות להוראה שבנוסף לליווי הצמוד שלהן הן עזרו לי גם בחומר הלימודי. בבית הספר התאמצו במיוחד להעניק לי שעות תגבור, הרבה מעבר למה שמוגדר עבורי בחוק היבש.

בגיל 14 נתקלה ערגי במכשול נוסף, הראייה המצומצמת החלה להידרדר ובבדיקות התגלה שיש לה "קטרקט"- מצב שבו עדשת העין הופכת להיות עכורה, וזה קשה עוד יותר על הראייה "ההרגשה הזו היא כמו לראות הכל מבעד למסך מטושטש. לאחר כחצי שנה נותחתי ולצערי הניתוח לא הצליח רק חלק מהעדשה הוסרה ועד היום אני רואה את אותו מסך שמפריע לי בראיה" וזה לא נגמר שם, בסוף כיתה י', חלה הדרדרות גם בשמיעה "בסוף כיתה י' חלה הדרדרות נוספת בשמיעה. הפיתרון שהוצע לי היה מכשיר שנקרא "בון פריג" שחלקו מחובר לאוזן והחלק השני נמצא בתוך המוח החיבור בין האוזן למוח נעשה בצורה חיצונית על ידי מגנט המחובר לראש.

את מרגישה שהסביבה מאפשרת לאנשים עם מוגבלויות כמו שלך להשתלב כראוי?

קריית מלאכי אינה ידידותית מבחינתי לאנשים בעלי לקות ראיה. המרצפות בעיר שבורות במקומות רבים וזה סכנה לאנשים כמוני. חלק מהמדרכות עקומות מאוד. קשה לי מאוד ללכת על המדרכות בעיר בחופשיות ובבטחה ואני לרוב זקוקה להתמך באנשים שמסייעים לי ללכת ברחבי בעיר. עיקר הבעיה הוא בשכונת חב"ד שם המרצפות של המדרכות גרמו לי למעוד מספר פעמים ואיני יכולה ללכת ברחוב זה בבטחה לבד למרות היכרות יומיומית עם הרחוב.

בימים אלה נמצאת ערגי בעיצומה של שנת השירות הלאומי "אני מתנדבת במסגרת שירות לאומי במסגרת הנקראת: "מקום לכולם"- עמותה המקדמת את קבלת השונה. אנחנו מעבירים סדנאות על קבלת השונה החברה ומספרים את סיפור חיינו (המתנדבים הם בעלי לקות) כיום אני מתגוררת בדיור מיוחד שמכשיר אותי לחיים עצמאיים בקריית משה בירושלים, דירות של בית חינוך עוורים.בדירות מלמדים אותנו ניידות בעיר כיצד להתמצא במרחב. ההתמצאות נעשת בעזרת מקל נחיה במקרה שלי כשהמסלול מוכר לי ואני הולכת בו מספר פעמים אני מרגישה שאיני זקוקה למקל עוד במסלול זה, באופן אישי עיקר השימוש שאני עושה הוא במקומות חדשים ובמקומת חשוכים או בלילה"

מהם החלומות שלך?

בתחילה רציתי ללמוד חינוך מיוחד במכללת "בית רבקה" בכפר חב"ד. לצערי המכללה לא הייתה נגישה כלל לצרכים שלי והחלטתי השנה להיות בדירות בהם אני נמצאת היום.מבחינה אקדמאית אני רוצה בהמשך ללמוד חינוך, עבודה סוצילאית או תרפיה במוזיקה אני רוצה לסייע לילדים ולנערים. גם מבחינת התחביבים שלי אני רוצה לפתח אותם יותר ולקדם אותם, אני שרה. למדתי פיתוח קול משך 6 שנים באופן מקצועי ואשמח בהמשך לפתח את זה.

צפו בשיר בביצועה של שיר:


 

תגובות

הוספת תגובה

שם
תוכן התגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה ותפורסם לאחר בדיקה של צוות האתר.