אפליקציית אנגלס
יותר כיף באפליקציה!
הורדת האפליקציה
המשך באתר הרגיל
דלג לתוכן העמוד

חופש, הורות וייסורי מצפון

סיגל אברהם בטור אישי: "החלטתי שאני לא נכנסת עכשיו לבית המשפט הפנימי שלי שיודע לקטרג עלי כ"כ טוב וצולף בי "איזה אמא את?!"

סיגל אברהם   •  

שלום יקרים, מה שלומכם?

הטור היום מוקדש להורים שמג'נגלים בשיא החופש הגדול... בעיקר להורים שחשים ייסורי מצפון על כך שהם מרגישים לפעמים שהילדים הם סוג של- תסלחו לי על המילה- "מטרד".

אני רוצה לשתף אתכם בסיפור קטן שקרה לי בפסח. נזכרתי בו בעקבות סיטואציות דומות שקורות לכולנו בחופש הגדול. בפסח נסענו, טיילנו, אירחנו, התארחנו והיה פשוט תענוג. טוב, לא הכל היה מושלם, היו כמה רגעים שהילד הקטן שלי פשוט הוציא אותי מדעתי, התחצף, השתולל, אפילו ירק עלי. וואללה, לא נעים. מפה לשם, מצאתי את עצמי אומרת לו בשיא הכאב- "מה, אתה רוצה שבסוף אני אגיד לך שאני רוצה שתלך לגן כבר ויהיה לי שקט"?

הסתיים פסח. ביום ראשון, בדרך לגן, הוא שאל אותי איפה אבא, ואמרתי לו שבעבודה. ואז הוא אמר את המשפט הבא: "וגם את הולכת לעבודה ונכון יהיה לך עכשיו קצת שקט"? אחח. צביטה חזקה בלב. הוא הפנים את מה שאמרתי לו, מסתבר.

כמובן שמיד התחלתי "להתרפס"...  "מה פתאום, היה לי ממש כיף איתכם"..

אח"כ היה לי קצת זמן לחשוב על זה והחלטתי שאני לא מתחילה להתבחבש ואני לא מעוניינת להקשיב לקול הזה. מה זאת אומרת? החלטתי שאני לא נכנסת עכשיו לבית המשפט הפנימי שלי שיודע לקטרג עלי כ"כ טוב וצולף בי-  "איזה אמא את?!", "אמא אחרת לא היתה אומרת דבר כזה", ועוד ועוד משפטי חכמה שהמצפון יודע לזרוק ברגעים כאלו. אני נושמת עמוק, משאירה את זה מאחור וחוזרת להיות 'אמא', בדיוק כמו שאני. לא טובה, לא רעה.. פשוט אמא.

הפמיניזם, מציאות החיים העכשווית (כמו יוקר המחיה), והרצון למימוש עצמי, גרמו לאישה לצאת לעבוד, להגשים את עצמה, וזה מצוין. מצד שני, זה הפך אותנו, הנשים, לכ"כ עסוקות ומוטרדות, שלפעמים (ולא מעט) קשה לנו להקדיש את מלוא תשומת הלב לילדים.

ואז, אנחנו מכבידות שוב על עצמנו ומתחילות להלקות את עצמנו, כמו שכתבתי למעלה, עם יסורי מצפון...

ואני באה ואומרת- תעשי את הכי טוב שאת יכולה, תעבדי, תגדלי את הילדים, בתוך כל זה תנסי גם למצוא זמן לעצמך והכי חשוב, תהיי שלמה עם הבחירה שלך, וכמה שפחות יסורי מצפון שלא תורמים לאף אחד. אני לא חושבת שיש אמא בעולם שעושה כמה שפחות למען ילדיה, להפך. אני נפגשת עם אימהות שלמרות העומס, שלמרות הקשיים, נלחמות למען ילדיהן, כדי שיהיה להם טוב.

אז מה מקום השיפוטיות שיש לנו כלפי עצמנו? ולמה זה עוזר?

חייבת לציין שהתייחסתי עד כה לאימהות, אך מניחה שגם אבות יזדהו והכל מופנה גם אליכם, אבות יקרים. אתם עובדים קשה, יוצאים מוקדם בבוקר, חוזרים מאוחר ואולי ליבכם מלקה אתכם- למה אני לא מקדיש יותר זמן לילדים, למשפחה?

אל תבקרו את עצמכם. (זה לא עוזר תכל'ס) נסו לראות האם יש משהו שאתם לא מרוצים ממנו בהקשר המשפחתי ונסו לשנות. אם אפשר- מצוין. אם לא, תהיו שלמים עם הבחירה ותעמדו מאחוריה ללא יסורי מצפון .

ומילה קטנה על העצבים, חוסר הסבלנות, הכעסים שעולים...

היה יום קשה עם הילדים? לא נורא.  מחר מתחילים מחדש! לא נכנעים לבעסה שעולה וליסורי המצפון על כך שרצינו ככה ויצא אחרת, שהתעצבנו באמצע טיול משפחתי.. כל יום הוא יום חדש.

בהצלחה והמשך חופש נעים!

סיגל אברהם מנחת מלווה תהליכי צמיחה אישיים וזוגיים ומנחת קבוצות. 
לפגישה או בירור לגבי סדנה- 058-6518290


סיגל אברהם

מנחת קבוצות וסדנאות, מלווה יחידים וזוגות ע“י יצירת מרחב של אהבה והכלה, כנות ואמונה, המסייעים לאדם שמולי להיפתח, לעבור תהליך ולצאת ממנו יותר חזק, יותר מאמין בעצמו, יותר מעיז, יותר אוהב.

sigalevi@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

שם
תוכן התגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה ותפורסם לאחר בדיקה של צוות האתר.